“קמפיין ‘לא לתת’ שוטף את הרשת”, נכתב בכותרת צעקנית בגלובס מוקדם יותר היום – והצליח לעשות גלים בשלולית הקטנה שאנחנו קוראים פייסבוק. אם החודש האחרון לא היה סוער מספיק, אין כמו באזז שלילי כזה ללבות יצרים ולהקטיב שסעים.
אם עדיין לא הצצתם בפידים היום, “לא לתת” היא תנועה אורגנית שעוררה קצת הדים מאז הבחירות, וקוראת לשמאלנים “להסתגר בבועה שלהם” ולהפסיק להזדהות עם בני המעמד הנמוך.
הרציונל שעומד בפני הקריאה ההזויה הזו היא “לא נתתם לנו את שלטון השמאל – לא ניתן לכם אמפתיה, רחמים או תרומות”.
על פניו, מדובר בדעה שצריכה להדאיג ולהרגיז, מאוד, כל אדם שמגדיר את עצמו כאדם נאור. ערבות הדדית היא ערך שצריך להיות טבוע בנו כבני חברה ובבעלי עמדה שמאלית בפרט, כאשר נתינה לא צריכה לבוא עם תנאי בצדה, בייחוד בהקשר של שלטון. גם אם אנחנו לא מסכימים עם הבחירה הפוליטית של משהו – להצהיר עכשיו שמבחינתנו שימות מרעב זה מקומם. ואכן – אנשים מתקוממים.
קמפיין ‘לא לתת’ הוא דוחה, מגעיל ומתנשא, בסך הכל עוד האשמת והענשת הקורבן. כשאתה לא יכול לתת סטירה למי שמגיע לו אתה נותן למי שאתה יכול לתת לו.
— samani (@samanio) March 19, 2015
כל מי שמשתתף ב”לא לתת” – תעשו טובה, אל תקראו לעצמכם שמאלנים יותר. אל תבואו להפגין במחאה החברתית הבאה. אתם לא שמאל.
— avishay sela (@avishay_sela) March 19, 2015
קבוצה מאורגנת של ימנים מחפשת ערבים ושמאלנים להרביץ להם בהפגנה זה קומץ, אבל קומץ אידיוטים שקוראים “לא לתת” זה השמאל. יופי של עיתונות.
— Ofer Ron (@oferron) March 19, 2015
אויש נו בואו נקרא לשלושה סטטוסים חצי אירוניים קמפיין. די להיות מהבולים. #לאלתת
— Gal Chen (@galchs) March 19, 2015
הקמפיין המפגר של ״לא לתת״ מוכיח שהשמאל כאן הוא בכלל לא שמאל, אלא ימין כלכלי רפובליקני שפשוט מאמין בשתי מדינות. זאת גם הסיבה שלא נזכה בבחירות
— yarden skoop (@skoopit) March 19, 2015
אני די משוכנע ש”לא לתת” זה קוריוז שקיבל סיקור ולא תנועת המונים. ובכל זאת הוא מאפיין את הפער בין דיבורים על סולידריות לבין הבנת משמעויותיה
— Amit (@amitl13) March 19, 2015
קראתי על קמפיין ‘לא לתת’ החדש הזה. רק אדם שבע, יש לו פריווילגיות כמו החרמה, שלעני אין. הלא לתת הזה, הוא הלא לתת להם מדינה של החברה האזרחית.
— Yair Yona (@yairyona) March 19, 2015
קמפיין “לא לתת” הוא עסק דוחה ומבחיל שאינו שונה מאוד מקמפיין “הערבים מצביעים” של הליכוד. אם מישהו מכם תומך בו, שיגיד כדי שאוכל לאנפל.
— Roee Rotman (@roee_r) March 19, 2015
לדעתם של ימנים שנחשפו לדבר ה”קמפיין” הזה, מדובר בחשיפת הפנים האמיתיות של השמאל – לא הומניסטים מתחשבים כפי שהם מציגים את עצמם, אלא אגואיסטים מנותקים שאכפת להם רק מהשלטון עצמו. אך האם אפשר בכלל לקרוא לדבר הזה “קמפיין”? בחינה של הדברים מגלה שלא, והכותרת של גלובס יצרה הר מעכבר.
אך חיפוש בטוויטר של “לא לתת” מגלה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא סטטוסים שמביעים את הדעה הזאת. עמוד “לא לתת” בפייסבוק כולל מאות בודדות של לייקים, והוקם רק אחרי שעלתה הכתבה המקורית בגלובס. אם חופרים עוד קצת אפשר לגלות פה ושם סטטוסים ברוח הזו, אך גם אותם ניתן לקרוא ברוח סרקסטית או מוקצנת, ולא ברור אם האנשים שכתבו אותם באמת מחזיקים את הדעה הזו.
מצד שני, גם אם כן יש כמה אנשים שמחזיקים בדעה הזו – הם בסך הכל כמה אנשים שמחזיקים בדעה הזו. לא “קמפיין” ולא נעליים ובטח לא מייצגים מחנה מסוים.
בסך הכל מדובר ביחידים שכתבו סטטוסים בפייסבוק והתגלגלו משם לכתבה שמדברת על “תופעה”. יש יותר גולשים שקוראים להרוג את כל השמאלנים מאשר גולשים שקוראים “לא לתת”. כשמתחילים להבין את זה – זה די ברור למה גולשים זריזים כבר מתחילים להתייחס לעניין הזה ברצינות הראויה לו, שזה אומר לא ברצינות בכלל.
בתור חובב סקס מפחיד אותי מאוד קמפיין ה”לא לתת”
— Daniel (@strolovicidanie) March 19, 2015
לא לתת רמה.
— Avinoam (@Avinoam_Y) March 19, 2015
כך כתבה לא אחראית אחת בעיתון הפכה לשיחת היום במדיה החברתית. העובדה שהכתבה המקורית בגלובס עלתה ללא קרדיט מעלה גם את האפשרות שאף כתב לא היה מוכן לכתוב על הדבר הזה ובצדק.
“לא לתת” עיצבנו אתכם? יופי. זה אומר שאתם אנשים סבירים ואמפתיים. מתעצבנים מהעניין הזה שמאלנים וימנים מאחד, ובכלל לא מדובר כאן במחלוקת פוליטית אם כי אנושית. נצלו את העצבים האלה כדי לצאת לתרום לחברה ולנזקקים במקום להניף אגרופים וירטואליים ברשת כלפי אנשים שנמצאים בצד הפוליטי המנוגד משלכם. רק ככה יש מצב שיקרה משהו טוב מה”קמפיין” העגום הזה וההפצה הלא פרופורציונלית שלו בתקשורת.
קראתי את דברי הבלע של תומכי קמפיין “לא לתת” ולהלן תגובתי pic.twitter.com/4j5zi3BnYg
— Dudi Rosenthal (@DudiRosenthal) March 19, 2015