כל איש פרסום יודע – אם הצלחתם לגרום לקהל של הפרסומת שלכם להתרגש אז כנראה שעשיתם עבודה טובה. אנחנו אמנם אוהבים את הפרסומות שלנו שנונות ומצחיקות ועם קצב טוב ודוגמנים ודוגמניות יפים ויפות – אבל מה שאנחנו באמת רוצים זה שירגשו אותנו, יגרמו ללב שלנו לשיר. אם קמפיין יצליח לגרום לזה – כנראה שגם נזכור את שם המוצר שהוא מנסה לפרסם או את הפואנטה שהוא מנסה להעביר גם אחרי שהפרסומת תגמר.
רוצים הוכחות? בבקשה – הנה עשר דוגמאות לפרסומות מרחבי העולם (גם כאן בישראל) שמעוררות הרבה מאוד רגשות. נראה אתכם מצליחים להוציא אותן מהראש.
1. החיות שלא רוצות שיפגעו בהן
אומרים שבעלי חיים תמיד גונבים את ההצגה – וגם כאן. ארגון WWF מנסה לגרום לאנושות להפסיק להזיק לסביבה ולחיות – וסדרת הפרסומות האלה, בהן חיות מואנשות כך שהן נראות מבואסות במיוחד, קולעת בדיוק למטרה.
2. אלימות ברחובות
“זה לא קורה כאן, אבל זה קורה עכשיו” היא הסיסמה של קמפיין מודעות מבריק של ארגון אמנסטי הבינלאומי – קמפיין שמלביש על המציאות המערבית המנומנמת תמונות קשות של מקרי אלימות מהחלקים הפחות מפותחים של העולם.
קשה לדמיין מישהו עובר על יד הודעה כזאת ונשאר אדיש. דרך מבריקה לפרסם מציאות לא נעימה מבלי לגרום לצופים להרגיש כאילו מנסים להאכיל אותם מסרים הומניטריים בכפית.
3. החיים לא אגדה ואת לא נסיכה
הקמפיין המוצלח של בית הספר לבנות Mercy Academy מרגש כי הוא מצליח להדגיש בדרך מאוד מינימלית את כל מה שרע בחינוך שבנות רבות מקבלות מהבית. כשגיבורות התרבות של הילדות הן נסיכות מגונדרות שמקבלות כל מה שהן רוצות – איזה סיכוי יש להן לגדול להיות נשים חזקות?
“החיים הם לא אגדה. הסיפור שלך הוא סיפור מקורי” ו”אל תחכי לנסיך. היי מסוגלת להציל את עצמך”. כמה פשוט – ככה מרגש. במיוחד אם אתם הורים לילדות קטנות שלא רוצים לראות אותן גדלות לתוך העולם המדכא-לנשים בו אנחנו חיים.
4. הילד שהפך לסמל
ערן היה נער צעיר בן 15 כשהצטלם ב-1989, בשיא המלחמה שלו במחלה, לקמפיין של מבצע “הקש בדלת” של האגודה למלחמה בסרטן. מאז הוא הבריא, גדל, הקים משפחה – אבל עדיין דואג להצטלם אחת לכמה שנים לקמפיין ולהזכיר לנו שגם מי שנחשב פעם לסמל של מחלת הסרטן הנוראי יכולה להיות תקווה לחיים בריאים.
5. הפרסומות של סלקום
סדרת הפרסומות העכשווית של סלקום היא כל כולה פנייה לרגש. כל פרסומת מורכבת מרגע הו-כה-ישראלי, שמלווה בשיר ישראלי מרגש. בדרך כלל אין בפרסומות האלה אפילו מכשיר סלולרי אחד, כי זה לא מה שחשוב: מה שחשוב כאן הוא ליצור הזדהות רגשית עם המותג.
הפרסומות האלה מעצבנות לא מעט אנשים – אבל למרות זאת, מאוד קשה לשכוח אותן.
6. הכלבים מתחננים: אל תאכלו אותנו
הכלב הוא חברו הטוב של האדם, אך בארצות מסויימות הוא נחשב למעדן. ארגון UniDog התאילנדי הוא ארגון ללא מטרת רווח, שמטרתו להביא למיגור צריכה וסחר בבשר כלבים במדינה. הקמפיין האחרון שלהם, שמציג כלבים בצלחת, קורע לב במיוחד.
7. השלט נגד אלימות לילדים שגלוי רק לילדים
איך מפרסמים קמפיין נגד אלימות ילדים בצורה בה ילדים יוכלו להפיק ממנו תועלת גם אם הם נחשפים אליו כשהם נמצאים עם המבוגרים שמתעללים בהם? סוכנות הפרסום הספרדית Grey יצרה שלט חוצות מבריק, שמסרו האמיתי גלוי אך ורק לילדים.
העסק הזה עובד מכיוון שהשלט הוא שלו לנטיקולרי – כזה שמאפשר “לשדר” שתי תמונות שונות לאיזורים שונים על ידי וויסות האור. אנשי משרד הפרסום חישבו את הגובה הממוצע של הילדים, השוו אותו לגובה ממוצע של מבוגר, ודאגו “להסתיר” את המסר באיזור בו רק הילדים יוכלו לראות.
8. אם נוהגים לא מסמסים
חברות הסלולר אולי עושות הרבה כסף מהודעות SMS, אבל גם המנהלים שלהן יודעים שלסמס תוך כדי הנהיגה זה מתכון לצרות. כדי לצמצם את ממדי התופעה, חברות הסלולר הגדולות ביותר בארה”ב שיתפו פעולה, ויצרו קמפיין שהוא בעצם סרט דוקומנטרי.
From One Second To The Next בויים על ידי במאי הקולנוע הגרמני המוערך וורנר הרצוג, והוא מראה כמה הרסניות יכולות להיות התוצאות של סימוס מאחורי ההגה. נראה אתכם שורדים את הסרט הזה בלי להזיל לפחות דמעה אחת – ונראה אתכם מעזים לסמס בזמן הנהיגה לאחר הצפייה.
9. המסע הקשה ביותר
אייל פלד, מנחה “מסע עולמי” המיתולוגית, עבר לפני מספר שנים אירוע מוחי ההפך את שגרת יומו למאבק מתמשך. הקאמבק הטלוויזיוני הראשון שלו לאחר האירוע לא היה לפרק ספיישל של תוכנית טיולים או במסגרת המעגל של דן שילון – אלא בקמפיין לטובת ארגון יד שרה.
כל מי שראה את פלד מתרוצץ בעולם בתוכנית הטיולים שלו יתקשה שלא להתרגש לראות את אותו אדם מתקשה לעלות במדרגות או לדבר. מרגש גם לראות שכשהוא חזר בסופו של דבר למסך הוא עשה זאת כדי לעזור לארגון שעוזר לאנשים אחרים.
10. אנשים הם לא סחורה
כך רעיון גרפי פשוט הופך לקמפיין מרגש: The Polaris Project הוא ארגון ללא מטרות רווח שנלחם בסחר בבני-אדם ובעבדות מודרנית. את הקמפיין הפשוט אך המבריק הזה עיצבה קריסטינה קמקלמי, שאמרה עליו: “הקמפיין הזה מראה את היחס הלא הוגן לקורבנות שמעורבים בסחר בבני אדם, אליהם מתייחסים כמספר שמייצג רווח במקום שיתיחסו אליהם כבני אדם”.
