בתשעה בנובמבר, 2014, פירסם קווין אופוס באתר “רדאיט” תצלום ששיחזר בגילאים שונים לצד חבריו. אפשר לראות איך הוא וחבריו מצולמים באותו מקום בגיל 10, 17 ובגיל 29. אותות הזמן ניכרים על פניהם של החברים אך החברות האמיצה והיפה שרדה את השנים.
ראו גם: חברות בין ילד לפינגווין שלו מעולם לא הייתה פוטוגנית יותר כמו בסרטון הזה
כהרגלי התרגשתי עד דמעות מהפנינה הנוסטלגית הזו. אני לא עומדת בפני תמונות הממחישות את הזמן האבוד, מציינות את סימני הגיל ומעוררות זיכרונות מימים שאינם עוד. כל התמונות, מהשנים 1995, 2002 ו-2014, צולמו בביתו של קווין (שני מימין) ביום הולדתו. “כולנו חברים של קווין וביתו הוא כמו בית שני עבורנו”, אמר אחד החברים.
הצילום השני, בגיל 17, תועד רגע לפני שחלק מהחברים החלו ללמוד בקולג’ ומטבע הדברים, הקשרים יכולים היו להתרופף. בשלב זה הם החליטו לשחזר את הצילום מגיל עשר אולי כנגד אי הוודאות לגבי העתיד. אבל למרות הכל, הם הצליחו לשמור על הקשר החם ביניהם.
וכן, החברים השתנו חיצונית עם השנים. “יש לי מראה ואני מבין שהשיער שלי נשר”, סיפר אחד מהם, “וגם עליתי במשקל אבל לא ניתן לראות את אישיותי דרך התמונה. חוץ מזה, אכפת לי יותר מהילד שלי מאשר מהמראה שלי”. חבר אחר אמר “וחלב הסויה במקום הסודה? זה בגלל שהורי הפסיקו ללגום את הזבל הזה עם סוכר כי לימדתי אותם להיות מודעים לתזונה בריאה, כפי שניתן לראות ממשקלי”.
איך הקשרים החזיקו מעמד כל הזמן הזה? אין להם מתכון סודי מלבד אמון, תקשורת ומאמץ בתחזוקת הקשר. פשוט אבל לא מובן מאליו בימינו. הם מודים שהם חשים יותר כמו אחים מאשר חברים. כולם מודים שקווין הוא הדבק ששמר על כולם מאוחדים. לכל אחד היה קשר מיוחד עם קווין עצמו אבל הייתה גם דינמיקה קבוצתית מיוחדת שנוצרה במפגשים הקבוצתיים. “זה תמיד היה ככה ותמיד יהיה”, אמרו על החברות המופלאה ששרדה את כל סוגי המצלמות בשוק.
מהחברות הפוטוגנית הזו ניתן ליצור סיטקום חדש על חברות טהורה. אלוהים יודע, המסך שלי מתגעגע לימי התום.
