בעקבות דיון ער, שהתקיים עם אחד מחברי פייסבוק על עניין החוק שאוסר שיחרור ו/או החלפת מחבלים רוצחים תמורת חטופים.
אני מוצא חובה לעשות סדר לעצמי, באופן כללי בנושא לפחות מנקודת הראיה שלי, הצעת החוק הזו שהעלתה ח”כ אילת שקד לוקה בקוצר ראיה מהבחינות הבאות, היא מסתכלת על המצב של כאן ועכשיו ולא נעזרת בהסטוריה כדי לראות עם יש טעם לחוקק חוק כזה.
ראשית כל, חוק שהסיכוי לעמוד מאחוריו ולקיימו קלושים אין טעם לחוקק אותו, כי בסופו של חשבון הוא מחליש את המדינה ואת מעמדה. אם החוק הזה יתקבל יש לבוא ולומר לציבור ולחיילי צה”ל המדינה כבר לא תעשה הכל כדי לשחרר אתכם מהשבי.
מדינת ישראל תעשה הכל מצד אחד ומצד שני החוק הזה האוסר על שחרור מחבלים רוצחים זו סתירה לוגית שאי אפשר לישב ביניהם צריך להחליט או זה או זה.
עכשיו לתקדימים ההסטוריים:
חוק שקיים בספר החוקים ולא קויים למרות שנעשה בו שימוש,
לבית משפט צבאי יש את המסמכות להטיל עונש מוות למיטב זכרוני על סמך תקנות שעת חרום הידועות כ תקש”ח, ועונש כזה אכן הוטל על מוחמד חיגאזי שהיה בחוליה של 5 מחבלים של הפת”ח שיצאו לפוצץ את מכון המים של מושב נחושה אשר בעמק האלה ב- 7 לינואר 1965, הוא נפצע ונתפס ונדון למוות אגב לא על רצח אלא על ירי על כוח צה”ל ופגיעה במתקן. הוא ערער וערעורו התקבל על בסיס זה שהוא ביקש עו”ד מחו”ל ולא קיבל כזה. במשפט החוזר נקבע לו עונש של 30 שנות מאסר.
בסופו של דבר שוחרר חיג’אזי תמורת השומר רוזנוסר שנחטף במטולה. שנחטף ב 1 לינואר 1970, החילופין בוצעו ב 28 לפברואר 1970.
לגבי שחרור מחבלים –
קו פרשת המים, אשר שינה את סדרי הגודל בעניני שחרור מחבלים תמורת שבויים/ חטופים אירע לטעמי זו עיסקת ג’בריל ב 1985 שוחררו 1150 מחבלים כאלה שנשפטו למאסר עולם כמו קוזו אוקמוטו תמורת שלשוה חיילי צה”ל היחיד שהתנגד בממשלה היה יצחק נבון שאמר בגדול חשבתי שזה מופת גרוע שאנחנו נראה לכל האויבים שמבחינתם העסקה הטובה ביותר היא לחטוף חיילים ואזרחים, שאפשר להשיג תמורתם את שחרורם של מאות אסירים ומחבלים… צריך שיהיה כוח להגיד למשפחות השבויים – יש קו שהמדינה אינה יכולה לחצות אותו” יש לציין כאן בנימין נתניהו כשגריר ישאל באו”ם מתח ביקרות חריפה על העיסקה –
ומה עשה שנים אחרי זה שיחרר 1027 אסירים תמורת גלעד שליט, ולפחות 12 ממשוחררי העיסקה היו עם מאסרי עולם עם דם על הידיים …
אז מה היה לנו עד עכשיו לפחות מבחינת ראש הממשלה? התנגדות לעיסקת ג’בריל, שיחרור 1027 אסירים תמורת גלעד שליט ועכשיו תמיכה בחוק נגד שחרור החלפת מחבלים עם דם על הידים, אז חייבת להשאל השאלה מהי עמדתו של ראש הממשלה? האם הוא מונע משיקולים אידיולוגיים או מהלכי הרוח בציבור, האם הוא מנהיג או הולך בהתאם להלך הרוח בציבור כאשר רוח הציבור דורשת שחרור תמורת בן ערובה הוא תומך בכך וכאשר רוח הציבור מתנגדת לשחרור מחבלים תמורת חטופים גם הוא מתנגד לשחרור מחבלים?
אפשר לטעון לזכותו של ראש הממשלה, שנקודת המבט שלו כראש ממשלה שונה מזו שלו בהיותו שגריר באו”ם . ואז אנחנו נשארים עם השאלה מה לגבי הפער בין עיסקת שליט לחוק הנוכחי?
סיכום:
למדינה יש אחריות כלפי אזרחיה, אבל יש להבהיר חד משמעית גם לאזרחים יש אחריות כלפי המדינה כבר במקורותינו נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.
שנית תפקידה של המשפחה של חטוף הוא לעשות הכל כדי לשחרר את קרוב משפחתם .
שלישית תפקידו של מנהיג הוא להנהיג ולראות את התמונה הכוללת ולשקול לא רק את שיקולי המשפחה של בן הערובה.
אז בסופו של חשבון כל עוד ישראל דוגלת ב: ישראל תעשה הכל כדי לשחרר בן ערובה שבוי וכו’, זה חוק חסר שיניים אות מתה.