לזכור ולא לשכוח. קל לומר, קשה לעשות. לפחות בכל הנוגע להתנהלות המדינה ברוב ימות השנה בכל הנוגע בניצולי השואה. נראה כי רוב האנשים זוכרים את ניצולי השואה בעיקר ביום השואה.
רק אז הם ממלאים את כלי התקשורת בנוכחותם. מספרים את סיפורם. נספרים בתודעה. יום אחרי, הם שוב הופכים לאוויר.
אין להם במה בדרך כלל להשמיע קול מעבר לכך אבל הכי מגיע להם. מה שהם חוו חובה להשמיע. תצפו בסרטון, קשה לא להתרגש מסיפורה של ג’ני רוזנשטיין, ניצולת שואה בת 79.
ראו גם: 15 תמונות שמספרות שואה קצת אחרת
ג’ני פתחה קמפיין מימון המון בהדסטארט על מנת להוציא את סיפורה כספר שישמש אנדרטה למשפחתה. וכך היא מציגה את עצמה:
“שמי ג’ני, בת 79. הנני ניצולת שואה שעברה חוויות קשות מאד במהלך השואה כילדה קטנה במחנה ריכוז אכזרי במיוחד. סיפור החיים שלי הינו אבן דרך עליה בנויה ההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל במיוחד”.
כילדה, היא מספרת, מצאה את עצמה במחנה אוקראיני בשם מוגילב-פודולסקי. שם היא עברה עינויים שונים וקשים מדי יום. היא מקדישה את הספר לילדים שהיו איתה ולאחותה ריזלה עליה היא כותבת:
“הרצח שלה היה אכזר – כרתו את ראשה כשהיתה תינוקת בת 4, מול עיני כשהייתי בת 9 – ולא אשכח אותו כל ימי חיי. ברצוני להגשים את החלום שלי ולהקים אנדרטה למשפחתי באמצעות הספר שאכתוב על זכרונותי. מאחר ואינני בעלת אמצעים, אוכל לעשות את זה רק באמצעות תמיכת הגולשים”.
ג’ני בסך הכל רוצה להיות שמחה, למלא את חייה בחלומות טובים ולא מהסיוטים שמדי פעם פוקדים אותה. קשה לדמיין את הזוועות. את כל החוויות המטלטלות שעברה היא תשלב בספר מרגש וחשוב שישאר למען הדורות הבאים.
כאשר נותרו לה 34 יום, רוזנשטיין למעשה כבר השיגה את היעד שכיוונה אליו. הניצולה המרגשת ביקשה 16 אלף שקל למען מטרתה אבל אנשים נכבשו מסיפורה ופנייתה ונרתמו לתמוך בה מעבר למה שציפתה. היא כבר הספיקה לגייס קרוב ל-28 אלף שקל (175% הצלחה) אבל אנחנו חושבים שמגיע לה יותר. הרבה יותר. למענה אבל בעיקר, למעננו.
