גוגל חטפה השבוע מכה קשה – בית המשפט האירופי לזכויות אדם חייב אותה להגן על הזכות של כל אדם להישכח (חלק מהזכות לפרטיות) ולהסיר מידע בן 16 שנה מתוצאות החיפוש, גם אם מדובר במידע שהוא אמת לאמיתה.
פסק דין חשוב מאוד זה (PDF) ושנוי במחלוקת, בנושא הזכות לפרטיות והזכות להישכח (the right to be forgotten), ניתן לפני יומיים בבית המשפט האירופי לצדק.
לפי פסק הדין, על גוגל למחוק נתונים שהם “אינם מדויקים, לא רלוונטיים או חדלו להיות רלוונטיים” מתוצאות החיפוש שהיא מציגה למשתמשים, וזאת לאחר קבלת בקשת המשתמש שהמידע מתייחס אליו. זאת, גם אם המידע עצמו אמיתי ונכון ואין חולק על אמיתותו.
התיק החל בספרד כאשר Mario Costeja González לא הצליח לגרום לגוגל-ספרד למחוק מהרשת מידע, לפיו בשנת 1998 ביתו של גונזלס עוקל בשל חוב כספי. הכתבה הופיעה באתר עיתון קטלוני.
גונזלס טען שהחוב בגינו עוקל הבית שולם והעניין כבר היה מאחריו כך שהמידע פוגע בפרטיות שלו ויש למחוק אותו.
בית המשפט האירופי הגבוה לצדק ולזכויות אדם פסק שהחוק האירופי להגנת מידע (הנה כאן) מחייב את גוגל למחוק שני עמודים מתוצאות החיפוש באתר העיתון הקטלוני. לקביעת בית המשפט, הדירקטיבה האירופית ביחס למידע ולזכות לפרטיות כוללת בחובה את “הזכות להישכח”.
בית המשפט קבע שקישורים בתוצאות החיפוש של גוגל (או כל מנוע חיפוש אחר) המתייחסים לאדם פרטי, ואותו אדם מבקש את הסרתם בטענה שברצונו כי מידע זה ישכח לאחר חלוף הזמן – חייבים להיות מוסרים לאור הדירקטיבה.
בלשון בית המשפט –
Article 12(b) … of Directive 95/46 are to be interpreted as meaning that, … the operator of a search engine is obliged to remove from the list of results displayed following a search made on the basis of a person’s name links to web pages, published by third parties and containing information relating to that person, also in a case where that name or information is not erased beforehand or simultaneously from those web pages, and even, as the case may be, when its publication in itself on those pages is lawful.
Article 12(b) … are to be interpreted as meaning that … it should inter alia be examined whether the data subject has a right that the information in question relating to him personally should, at this point in time, no longer be linked to his name by a list of results displayed following a search made on the basis of his name …. As the data subject may … request that the information in question no longer be made available to the general public on account of its inclusion in such a list of results, those rights override, as a rule, not only the economic interest of the operator of the search engine but also the interest of the general public in having access to that information upon a search relating to the data subject’s name.
(ההדגשות שלי – י.ל.)
אין ספק שפסק הדין הולך עם כיוון הרוח הציבורית היום, לפיה שטף המידע באינטרנט (מה שטף? צונאמי) גורם לכך שהפרת זכותנו לפרטיות נעשית בצורה בוטה ובריש גלי. שימו לב למשל לסיום הציטוט, בו נקבע כי ההסרה תבוצע גם אם יש בה סתירה לאינטרס הציבור לחפש ולמצוא מידע. כלומר, הזלזול בפרטיות ברשת הוביל את בית המשפט לסבור שבשלב זה הזכות לפרטיות צריכה לגבור על זכות הציבור לדעת ועל חופש הדיבור.
החלטה זו נראית לכאורה כמו צעד נוסף קדימה בהגנה על הציבור בפני הפרת הפרטיות הבלתי נתפסת בעולם האינטרנט. ראו למשל את הראיון שערך בעבר הוול סטריט ג’ורנל עם אריק שמידט, מנכ”ל גוגל, בו סבר שמידט כי בעתיד נדרש להעניק לילדים זכות חוקית לשנות את שמם בגיל 18 כדי להתחמק מעברם כפי שמתגלה ברשת האינטרנט.
מצד שני, פסק הדין גם יוצר בעייתיות לא מועטה. הרי ברור לכולם שאינטרס הציבור במידע הוא אחד מהאינטרסים החשובים ביותר בעולם המודרני, והיות הרשת מקור בלתי אכזב לקבלת מידע (נכון ומוטעה) אודות שותפינו העסקיים והפוטנציאליים, בני זוגנו העתידיים, מי שנמצא בקשרים עם ילדינו ועוד, הוא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
החל מעכשיו, לפחות לפי הדין האירופי (שכרגע טרם אומץ בישראל), כל אחד מאיתנו זכאי לפנות לגופים האוגרים או מפנים למידע אשר מתייחס אלינו אך אגור במקורות אחרים ולדרוש את הסרתו בשל סיבות דוגמת חלוף זמן וחוסר רלוונטיות. אותם גופים יאלצו לפעול ולהסיר את הגישה אליו גם אם המידע נכון.
אמנם, בית המשפט מציין שהמחיקה לא צריכה להיות אוטומטית שכן ישנו אינטרס ציבורי לשמירת מידע נגיש, שעל בית המשפט לשקול. אלא שבפועל, לאור התוצאה, משקלו של שיקול זה בפסק הדין – נמוך.
הבעייתיות הגדולה בהחלטה מכך שלאור פסק דין זה, אינטרס האתרים יהיה להסיר כל מידע שהתקבלה ביחס אליו דרישה באופן אוטומטי ומבלי להתלבט, על מנת שלא יחשפו בעצמם לתביעה. ושימו לב – מדובר גם במידע שהוא אמת לאמיתה ואינו מהווה הפרת חוק כלשהי. הסיבה היחידה למחיקה היא שבגלל חלוף הזמן מי שהמידע מתייחס אליו חושב שהוא אינו רלוונטי.
אימוץ פסק הדין הזה במדינות השונות יגרום לכך שהזכות לדרוש הסרה תועבר לידי הציבור הרחב, מבלי שיהיה פיקוח כלשהו על מימושה של זכות זו. ההיסטוריה המשפטית בעולם כולו לימדה אותנו שבמצב כזה יהיה בקרוב ניצול לרעה של הזכות. הזכות להשכח תיצור למעשה עוד זכות “וטו” שתופעל באינטרנט בלא פיקוח ותפגע באינטרס הציבור במידע חופשי ובזכות לחופש הדיבור.
מי שעוסק בתחום יודע עד כמה מנגנון ההודעה והסרה בדיני זכויות היוצרים יצר זכות וטו אישית על תוכן באינטרנט ועד כמה זכות זו פוגעת במרקם זרימת המידע באינטרנט.
נדמה שאימוץ פסיקה כה קיצונית כדרך להתגבר על התקלות היא כמו לשפוך את התינוק יחד עם המים, וחבל.
תמונה: Shutterstock
