לפעמים, המרחק בין “יפה וסקסי” ל”מכוער ומרתיע” הוא בעמידת הגוף בלבד. הפרוייקט הוויזואלי של גרייסי האגן ממחיש באופן נפלא את ההבדלים הדקים האלה.
בפרויקט של האגן מסתתרת אמירה חזקה על תפישת דימוי הגוף של רבים מאיתנו ובעיקר, הקלות בה אנחנו שופטים אנשים שתועדו בנקודה שקפאה בזמן, על אף כי בכל אדם יש צד יפה ומכוער והכל תלוי בתנוחה האקראית בה מנציחה אותנו המצלמה.
“סדרת התמונות נועדה לערער את התפישה בה אנחנו חושבים שעל גופנו להיראות”, אומרת גרייס, “רובנו נחשפים בתקשורת לתמונות יפות בלבד של אנשים ואנחנו משווים את עצמנו רק אליהם. אנחנו לא זוכים לראות את הצילום הלא מחמיא של אותו אדם. הניגוד הזה, כפי שמומחש כאן, יעזור לאנשים לפתור תפישות שגויות בדימוי הגוף שלהם”.
ראו גם: טרנד דימוי גוף חדש ביפן – נערות המרשמלו
כשאנחנו מדפדפים במגזינים או מביטים בתוכניות טלוויזיה ניחשף לאנשים שתמונתיהם זכו לשעות של עיבוד. הם מוצגים בסוף התהליך בפוזות נונשלנטיות אך למעשה מדובר במראה מוקפד, שעובד מראש על ידי צוות מיומן. אנשים נראים יפים בתמונות הרבה בזכות תאורה, פוטושופ וזויות טובות, השילוש הקדוש שיוצר את האשליה במדיה. כשאנחנו מתלהבים ממישהי על שער של איזה מגזין ופולטים “איזו יפה”, האבחנה הזו היא רק תוצר של הנסיבות. שנייה לפני ואחרי אותה מתועדת הייתה עלולה להיראות נורא. אנשים מסוימים יכולים להשתנות כמו זיקית אבל אתם, הקהל, לא תראו את הצד הפחות טוב שלהם.
“בפרוייקט ניסיתי להציג טיפוסים מגוונים, במידות ומבנה גוף שונה”, מספרת היוצרת, “אין ‘רגיל’, כל צילום מתועד בתאורה זהה”. ללא ספק, היפה והמכוער חיים יחד באותו גוף.
