הכוונה היתה טובה: חברת פרסום החוצות JCDecaux פנתה למספר משרדי פרסום כדי ליצור קמפיין שנועד לעורר מודעות להשמנת יתר בקרב ילדים. בעולם מלא הסוכר בו אנחנו חיים מדובר בבעיה של ממש, ובהחלט יש לעודד הורים לשים לב למה שהילדים שלהם אוכלים.
בימים האחרונים ניתלו שלטי הקמפיין ברחובות תל-אביב – אך במקום לעורר מודעות והזדהות הם עוררו בעיקר אנטגוניזם. אנשים שראו את השלטים האשימו אותם בכך שהם מבצעים “Fat Shaming״ – ביוש שמנים.
תמונה דרך עמוד הפייסבוק דיאלוג האכילה
״Fat Shaming היא תופעה חברתית שכוללת הטרדה, העלבה, בריונות ותקיפה של אנשים בעלי עודף משקל בשל היותם שמנים״, כתבה בנושא הבלוגרית שרונה ראובני. בנוגע לשלטים שצצו בתל-אביב היא כתבה:
חשבתי על זה והבנתי מה חסר בקמפיין הזה, ולכן מותיר אותו נטול ערך. חמלה. אין בקמפיין הזה מילימטר אחד של חמלה. אל תבלבלו חמלה עם רחמים. רחמים באים ממקום של התנשאות. חמלה היא הרגש המבטא אנושיות, שותפות גורל, רצון להפחית מסבלו של האחר. הקמפיין נטול חמלה ולכן הוא מקדם בושה ואשמה. אני לא יכולה שלא לתהות מה קרה לאנשים שעומדים מאחורי הקמפיין הזה שהפך אותם לאדישים כל כך לרגשותיו של האחר.
הבלוגרית Vandersister כתבה:
“ילד בריא הוא ילד שאוהב את החיים שלו. אל תגרמו לילדים לשנוא את עצמם ולהתבייש בגופם. אל תתנו יד לקמפיינים של הטלת אשמה ובושה. הילחמו באלימות ובשנאת הזר והשונה, שהן מכת מדינה הרבה יותר קשה מהשמנה. אל תתנו לבריונים יד חופשית להמשיך ולהתעלל בשמנים, גם לא מאחורי המסכה של “פרסומאים”. השמיעו את קולכן/ם”.
“אחיי ואחיותיי, נתגלה הרוע בקרבנו ונחשפה זהותו. ילדים בריונים או טפשים או אלימים זה בסדר. ילדים עניים או מוחלשים זה משעמם. הסכנה האמיתית לחוסננו הלאומי והאנושי היא ילדים שמנים. הנה נתלו המודעות בחוצות הערים. מלעיגות, משפילות, דורסניות. אפילו מצחיקות, הרי הילד השמן תמיד מצחיק את כולם. לא צריך לעשות מזה עניין. המודעות האלה מזכירות, שנדע כולנו, שנצביע עליהם, שלא נשכח את הבושה. שירכינו הוריהם את ראשם בכניעה ויתוודו על חטא הגרגרנות והעצלות הנורא שפשה בביתם, בילדם. שידעו כולם: אשמתם.
את הנזק שעושה הקמפיין החדש נגד הילדים השמנים דורות של פסיכולוגים לא יצליחו לרפא. והבושה האמיתית, אחיי ואחיותיי, הבושה האמיתית היא שלנו. עלינו החובה לרסס את המודעות האלה בצבע שחור, להשחיר את דמותם של היוצרים והמפרסמים, להסביר למי שלא מבין, להגן עליהם בגופנו – רזים או שמנים, אלה ילדינו. עלינו החובה להעניק להם אהבה וקבלה. אלה ילדינו. אלה אנחנו. בכל גיל, בכל גודל ובכל משקל”.
ויש גם דף פייסבוק חדש: ילדים שמנים הם חמודים. הרבה תגובות קשות פורסמו בדף הקמפיין:
הטענות של המבקרים תלויות בכך שלא ממש ברור מי קהל היעד של הקמפיין הזה. האם אלה ההורים שאמורים ״לפחד״ מילד שמן? אולי הילדים עצמם שיראו עד כמה נלעגים הם השמנים ויפחדו להפוך לכאלה?
ומצד שני – מה יקרה כשילד שהוא כבר שמן, ולא משנה מאיזו סיבה, יראה את השלטים? האם התועלת הפוטנציאלית שבפרסום שווה את הכאב ואת תחושת הזרות והעלבון שהמסר הזה יגרום לו? האם אין דרכים קצת פחות פוגעניות להעביר את המסר?
