מדוע לוקח לנו זמן רב יותר לתפוס פרצוף מוכר כאשר זה מופיע בסביבה בלתי מוכרת? כמו למשל, לראות עמית לעבודה בבית מלון…?
מחקר חדש שהתפרסם ב Nature Communications מצא כי חלק מהסיבות לכך נובעות מתהליכים מוחיים המשתתפים בלמידה וזיהוי פרצופים.
במהלך הניסוי, הוצגו למשתתפים פרצופים של אנשים בלתי מוכרים בזמן שהם שוכבים בסורק MRI. חלק מהפרצופים הוצגו מספר פעמים מזוויות שונות, והמשתתפים התבקשו להגיד האם ראו פרצוף זה קודם לכן או לא. בעוד שנבדקים היו טובים יחסית בזיהוי פרצופים אותם ראו מספר פעמים, החוקרים מצאו באמצעות גישה מתמטית חדשה כי ההחלטה באם מדובר בפרצוף מוכר הייתה תלויה שם בקונטקסט בו המשתתפים ראו את הפרצוף. כמו כן נמדדה פעילות מוחית בשני אזורים:
ה- fusiform face area המעורב בלמידה של מידע חדש לגבי פרצופים ומעלה את המוכרות של הפרצופים,
ה- superior temporal sulcus שלו תפקיד חשוב בהשפעה על הדיווחים באם אדם מזהה את הפרצוף ללא קשר אם הפרצוף באמת מוכר לו.
אומנם זה נראה הפוך לאינטואיציה, אך מדובר במנגנון חשוב שתפקידו לפשט את המידע שאנו זקוקים לו בעיבוד פרצופים.
זיהוי פרצופים היא מיומנות בסיסית חברתית אך היא מועדת לטעויות.
מקור
http://www.sciencedaily.com/releases/2013/11/131113080123.htm
רוצים לקרוא עוד על מחקרים ותופעות בתחום המוח? יש לנו בלוג בכמוני:
http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168&p=profilBlog