הסיטואציה הבאה מוכרת לרבים: אנו מתיישבים לחבר מייל ארוך וחשוב, נשאבים אל תוך תהליך הכתיבה ולפתע סחרחורת קלה תוקפת אותנו מבלי שנשים לב.
מתברר כי התופעה נפוצה בקרב כ-80 אחוזים מן האוכלוסייה המערבית והסיבה לה פשוטה – אנו שוקעים עמוק מדי בעבודת הכתיבה ושוכחים לנשום כראוי. התופעה, אשר עונה לשם “אפניאת האימייל”, יכולה אף לסכן את בריאותנו, אך אל חשש, ניתן להימנע ממנה בקלות יחסית.
אפניאה, או דום הנשימה, מתרחשת בעיקר בעת השינה ומאופיינת בהפסקת הנשימה הסדירה, מה שגורם לסובלים ממנה להתעורר באמצע הלילה על מנת לחזור לנשום כראוי. בעת כתיבת מסמכים חשובים במיוחד, אנו מפסיקים לתת תשומת לב למתרחש סביבנו עקב הריכוז הרב שאנו משקיעים בכך.
הריכוז הרב גורם, בין היתר, לירידה משמעותית בקצב הנשימה שלנו, מה שמכניס את הגוף למצב של לחץ ומעורר את תגובת ה-“הילחם או ברח”.
מטרתה של תגובה זו, המובנת בכל בני האדם כחלק ממנגנון הישרדותי, היא להגן על הגוף מפני סכנות פיזיות. בעת הכניסה למצב זה, חווה הגוף האנושי עלייה בדופק ובלחץ הדם, הפרשת אדרנלין מוגברת, הרחבת אישונים ועוד.
שינויים אלו נלווים בהזעה מרובה, תנועה רפטטיבית של הרגליים וגם אותן הסחרחורות שאנו חווים בזמן כתיבת המיילים. בטווח הארוך יותר, אנו עשויים לחוות עייפות מוגברת, כאבי ראש, עצבנות, לחץ, דיכאון ואף ירידה בחשק המיני
CC BY-SA 2.0 Lisa Brewster
בעוד שתגובת ה-“הילחם או ברח” היא חיונית ומצילת חיים בעת שאנו נתקלים בסכנות ממשיות ומיידיות, בעבודה משרדית יומיומית היא מיותרת לחלוטין ויש להימנע ממנה (אלא אם הקריפ המשרדי מאיים עלינו עם שדכן). אז מה עושים על מנת להימנע מכניסה למצב זה? ובכן, מפתחים מודעות לאופן בו אנו נושמים. אם בפעם הבאה שנכתוב מסמך ארוך נדאג להזכיר לעצמנו פשוט להירגע במעט ולנשום כראוי, הגוף לא ייכנס לתגובת ה-“הילחם או ברח” מלכתחילה ובכך ימנעו גם שאר הסימפטומים המאפיינים מצב זה. תנשמו.
תמונת שער דרך CC BY-SA 2.0 threephin. תודה ל-Majento על הטיפ.
