לצערנו, החבר הטוב של האדם, הכלב, לא חי לנצח ולאחרונה עלתה שאלה שמטרידה רבים מאיתנו לאתר Quora: למה החיים של כלבים כל כך קצרים? אם להסתמך על הביולוגית האבולוציונית סוזן סאדדין התשובה טמונה בתוחלת החיים הקבעת על ידי צרכי הישרדות ורבייה. זאבים, אבותיהם הקדמונים של הכלבים, יכולים לחיות בין 15-20 שנים, בערך פי שניים מכלבים.
הזאבים מתחילים להתרבות בטבע בגיל שנתיים ועבור זה הם צריכים למצוא בת זוג וטריטוריה לרבייה. לעומתם, רוב הכלבים יכולים להתרבות החל מגילאי 6-12 חודשים ובשביל זה אין להם צורך בתנאים להם זקוקים הזאבים. ובעוד זאבים מתרבים עד שהם מתים, אנשים שעוסקים ברביית כלבים מפסיקים לזווג כלבות מבוגרות. כך בעצם תוחלת החיים של הכלבים עוברת למצב של “לחיות מהר, ולמות צעיר” בהשוואה לזאבים.
מה שמקצר את תוחלת החיים שלהם מעל לכל היא הברירה המלאכותית והרבייה הגזעית, מעשה ידי אדם. כאשר אנשים יוצרים את “הכלב האידיאלי” הם מתעלמים מהצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים של הכלבים וגורמים להם לבעיות בריאותיות חמורות. אפשר לראות זאת בהשוואה לכלבי הדינגו, שלא הוכלאו כדי להתאים לצרכים שלנו. האפים הארוכים שלהם, למשל, מותאמים לכך שיוכלו לנשום ולאכול בצורה תקינה. כאשר יוצרים גזעים מלאכותיים ומקצרים את אפם, השיניים שלהם מתעוותות, יש להם פחות סבילות לחום וכן הם סובלים מבעיות נשימה כמו אצל הפאג או הבולדוג האנגלי.
הגולגולת של הדינגו היא רחבה ומותאמות למוח אך לגזעים רבים הקטינו אותם, תהליך שלא רק הופך אותם לטיפשים יותר אלא גם גורם להם לבעיות נוירולוגיות מסכנות חיים. באשר למשקל, כלבי הדינגו הם רזים, מה שתורם לבריאותם התקינה. כאשר לכלבים יש עודף משקל זה גורם לשחיקה של כל מערכות הגוף שלהם. במקור, הירכיים של הכלבים הן חזקות ויכולות להתמודד עם מאמץ רב. כאשר משנים אותן, נוצרים פגמים כמו בעיות במפרק הירך ובעיות פרקים.
כלבים שמשמשים לעבודה מצליחים לחיות זמן רב יותר כי נדרש מהם להיות פעילים ובכושר. כלבי תערוכות לעומתם, לרוב צריכים לעמוד בדרישות אסתטיות שבאות על חשבון הבריאות שלהם. אותן בעיות נחשבות חיוביות מבחינת מגדלי הכלבים, למרות שהן מקצרות את חייהם. אובדן של משונות גנטית גם היא תורמת לקיצור חייהם של הכלבים. באוכלוסייה בריאה, לכל אינדיבידואל יש כמה גנים פגומים אבל כל גן כזה הוא נדיר באוכלוסייה הכללית. לכל אינדיבידואל יש שני העתקים של כל גן, כך שבאוכלוסיה זה נדיר שלאינדיבידואל יהיו שני העתקים גנטיים פגומים. בעיות גנטיות מתעוררות רק כשיש שני העתקי גנים פגומים, ובדרך כלל לאינדיבידואל יש לפחות העתק גנטי אחד תקין.
אבל כשהאוכלוסייה מצומצמת, כל פגם גנטי יתפשט לחלק גדול באוכלוסייה. המשמעות של זה היא שאצל כלבים למשל, חלק גדול מהצאצאים שלהם יישאו שני העתקים של הדפקט הגנטי ולכן לא יהיו בריאים. במאה האחרונה בעיקר, הפך פופולארי תהליך של טיהור גזעי של כלבים, שקידם תכונות רצויות וריבוי תוך גזעי, על חשבון הבריאות של הכלבים.
הרבייה הסלקטיבית הזאת מצמצמת עוד יותר את המאגר הגנטי ולכן גורמת לפגמים גנטיים להיות נפוצים יותר, מה שמוביל לבעיות בריאותיות וקיצור תוחלת החיים.
בקיצור, נקווה שתהליך הזה יתקצר אחרת נאבד כלבים לתמיד.
תמונת שער: shutterstock, תצלומים אחרים בכתבה: דרך: shutterstock
