הורים רבים מסייעים לילדיהם לצלוח את שיעורי הבית; אבל מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית, מצא כי אין לכך כל השפעה על הישגי הילדים בבית הספר.
אין שום קשר מובהק בין הורים שעוזרים לילדיהם בשיעורי הבית – ובין הישגי התלמידים בבית הספר היסודי, כך אומרת קטרינה בודובסקי (Bodovski), פרופסורית לחינוך באוניברסיטת פנסילבניה. בודובסקי וצוותה פרסמו את המחקר ב-Journal of Research in Childhood Education, שמצא בין היתר כי גם רמת השכלתו של ההורה המסייע או מעמדו הסוציו אקונומי, לא משפיעים בסופו של דבר על הישגי התלמיד.
במשך שנים רבות מחנכים היללו ושיבחו את העזרה ההורית בשיעורי הבית, כאמצעי אפקטיבי להצלחת הילדים בבית הספר. אפילו משרד החינוך האמריקאי מקדם את שיעורי הבית כ”הזדמנות לילדים ללמוד ולמשפחות להיות מעורבות בהשכלת ילדיהן”. גם בישראל יש לא מעט הורים שעוזרים לילדיהם עם שיעורי הבית.
מצד שני, מספר מחקרים בנושא מעידים דווקא על השפעה שלילית שיש לסיוע ההורים בשיעורי הבית – על הצלחת הילדים בבית הספר. ההסבר להשפעה שלילית זו הוא שמאמצי ההורים פשוט לא יכולים לספק פתרון מלא לתלמידים שנאבקים עם חומר הלימוד.
המחקר הנוכחי מציע 3 סיבות אפשריות שעלולות לפגוע במאמצי ההורים המסייעים בשיעורי הבית: הפסד קוגניטיבי, אפקטים שליליים של מצב הרוח בבית וכן דחיית אחריות.
מכיוון שלא ניתן להניח מראש שלהורים יש רקע בחינוך או בשלבי ההתפתחות של הילד, או שהם אפילו בקיאים בנבכי מערכת החינוך – יש לשער שהם חסרים את היכולות להנחות ולהדריך את ילדיהם בשיעורי הבית בכוחות עצמם. לעיתים המשמעות היא שההורים פשוט אומרים לילד מה התשובה הנכונה, ועל ידי כך מונעים ממנו את התועלת הטמונה בתרגול של פתרון בעיות.
מעבר לכך, מעורבות יומיומית של ההורה בשיעורי הבית עלולה להגדיל את הלחץ הנפשי (סטרס) בחיי המשפחה. בין המחקרים הרלוונטיים בנושא זה, אחד לפחות מצא כי מעורבות הורית אינטנסיבית בשיעורי הבית מפעילה יותר מדי לחץ, או לחילופין מעודדת התנהגויות שלא היו נסבלות בכיתת הלימודים. כמו כן הדבר עלול ליצור קונפליקטים בין ההורים עצמם או בין ההורים לילד/ים.
בנוסף לכל אלו, מעורבות הורית בשיעורי הבית עלולה להקטין את מידת האחריות המוטלת על כתפי הילד. ככל שהעזרה אינטנסיבית יותר, כך הילד לומד לסמוך על ההורה לקבלת עזרה שוב ושוב, במקום ללמוד כיצד לרכוש יכולות וכלים כגון פתרון בעיות, ניהול זמן ועוד. הילדים לא לומדים כיצד להתמודד עם אתגרים, שהיא יכולת לא פחות חשובה מההישגים הלימודיים עצמם.
אז מה בכל זאת ניתן ורצוי לעשות במקום להתערב ישירות בשיעורי הבית? דבר שממילא לא מסייע בהישגים הלימודיים, ולפעמים אף עושה בדיוק את ההפך… תפקיד ההורים הוא לספק את התשתית הבסיסית להצלחה אקדמית ולימודית. לדוגמה, הדגשת החשיבות של לימודים, מהן הציפיות של ההורה מהילד ושיחות בנושאים הקשורים לבית הספר.
הילדים צריכים ללמוד שהאחריות על שיעורי הבית מוטלת עליהם, ושההורים נמצאים שם כדי לתמוך ולסייע; אבל לא כדי לעשות את השיעורים עבורם או לעזור להם במשימות עצמן. כאן המקום להדגיש שמעורבות ההורים בתקופת הקורונה, כאשר הילדים היו בבית, אינה רלוונטית – מכיוון שמדובר במקרה חריג שלא מעיד על הכלל.
