מגיפת הקורונה שינתה את מפת התיירות העולמית והישראלית כאחד וזה כבר לא סוד. העובדה שלמרבית שדות התעופה בעולם ובישראל “קיצצו את הכנפיים” יצרה מצב אבסורדי ובלתי מאוזן בו מדינה של 8,000,000 אזרחים, כישראל, כולם ככולם מטיילים ומבלים באתרים בישראל יחדיו . יש אמנם אתרים רבים מצפון עד דרום לטייל ולשהות בם , אך רבים קטנים מדי מכדי להכיל בו זמנית כמות כה גדולה של מטיילים. לפני מגיפת הקורונה שרר סוג של איזון בין תיירות החוץ והפנים , אך כעת שהשמיים נסגרו כולם יוצאים לים ולטבע ובעיקר למעיינות דבר שיצר עומס רב מאוד.
המעיינות הפכו לסוג של “קאנטרי קלאב שכונתי” , כולם מחפשים להתרענן מהחום הקרב ובא, בצעדי ענק ושאי אפשר להשתזף ולהתרחץ בחופי יוון או קפריסין עושים זאת פה. אחד המעיינות שצוברים תאוצה, ברמה הלאומית, והפכו מטבע לשון למושג “טיולי משפחות” הוא עין חרדלית. מדובר על מעיין יפהפה צלול בגוונים של ירוק בקבוק, עוטה צמחיית פטל אקזוטית ,סביבו מעיין ג’ונגל מיניאטורי שכבש את הלב של המטייל הישראלי. עין חרדלית הוא אחד משלושת פלגי מים מרהיבים ומרשימים הזורמים לאורכו של נחל כזיב .(השניים הנוספים הם עין טמיר ועין זיו).היתרון הגדול שלו הוא בכך שמסלול ההליכה כולו מוצל וכולל הליכה במים רדודים שמתאימים לפעוטות וילדים קטנים.
הניסיון של הרשויות האמונות על הטבע כגון : רשות הטבע והגנים, לווסת את הלחץ הגדול באמצעות קביעת חלונות זמן לביקור בשמורות השונות(הכוללים תיאום הגעה מראש) , פתרו את בעיית הצפיפות והדוחק בשמורות הטבע באופן נקודתי בלבד , זאת בגלל שישנן שמורות טבע רבות שאינן בפיקוח של רשות הטבע והגנים. אם נוסיף את הרשתות החברתיות שמציפות את מוחו של המטייל בעשרות ומאות רעיונות טיול שאם לא המצב האנומלי הזה ספק אם היו מגיעים אליהם.
הקורונה גזרה ריחוק חברתי שכלל סגר ממושך ולא פשוט לתא המשפחתי, פתיחת הצוהר אל שמורות הטבע ואתרי הטיול השונים יצרה מצב שבין רגע ישנה התנפלות חסרת תקדים של הציבור על מעיינות שכוחי אל , בגודל של בריכה מתנפחת ביתית , אחד מהם הוא עין איתמר אשר נמצא בהרי ירושלים , מעיין בגודל של 3*3 מטרים שהגעה אליו בשבתות היא בגדר כניסה “ללוע האריה”.
משפחות כידוע אוהבות מים וטיולים, השילוב המנצח בצפון של חוויה כזו היא הכנרת. בשבתות האחרונות, חופי הכנרת זכו לביקורים של 50,000 איש, הם נסגרו ע”י הרשויות מפאת העומס הרב והבלתי נתפס של מתרחצים שפקדו אותה , התוצאה העגומה של התופעה הזו היא לכלוך חופים בעקבות אשפה רבה שהשאירו רבבות המטיילים שהגיעו לכאן בעיקר אילו שהגיעו לקמפינג על יד הכנרת או הירדן.
גם חופי הים , הלא רבים בלשון המעטה שיש בישראל, זכו לעומסים שלא היו זכורים פה שנים, הדבר יצר סגירות של חופים נוכח העומס הבלתי נתפס של מתרחצים , בעיקר בסופי שבוע. חופי הים של ישראל אמנם מעטים, אך הם מקור מים עצום וגדול המספק, מעבר לרחצה , סוג של רוגע; חולות נעימים ומלטפים; אופק אינסופי של כחול עם הבלחות של אור המנצנץ מבעד לגלים; יוצרים יחדיו פנטזיה; התנתקות מחיי השיגרה הלוחצים ומעיקים והתאווררות חיונית.
לסיכום: המטייל הישראלי גילה לראשונה שבישראל יש נחלים ,מעיינות והרבה שמורות טבע יפות שבעבר לא היו מוכרות לו, כמו כן הוא גילה שחוץ ממלונות הכל כלול ביוון וכפרי נופש בהולנד ובאוסטריה , יש בארץ היכן לטייל וגם ללון בסטנדרטים גבוהים. התיירן הישראלי הפנים שלתייר הישראלי יש דרישות גבוהות והוא נאלץ להתאים גם את רמות המחיר וגם את רמת האירוח שלו לדרישות הללו. בינתיים עד שיפתחו השמיים, כפי הנראה תיירות הפנים תזכה לעדנה ושגשוש.
כותב המאמר : גיל אהרוני מ”בא לי לטייל בארץ ישראל” .
