זה בכלל היה מאבק משפטי לא מעניין במיוחד בין עיריית רמת גן לבעלים של מועדון חשפנות במתחם הבורסה: העירייה רצתה שהמועדון ייסגר בעקבות שינוי התב”ע של האיזור, המועדון רצה להמשיך לפעול. בית המשפט פסק לטובת העירייה. עד כאן, כאמור, לא מעניין במיוחד. מה שהזניק את הסיפור הזה לכותרות הפייסבוק היה הנוסח שבו בחרה השופטת להסביר את החלטתה.
השופטת פירטה ארוכות בפסק הדין את השקפת עולמה לגבי חשפנות, והביאה צידוקים והוכחות לכך ממקורות רבים. כשקראתי את פסק הדין, התחושה שקיבלתי היתה שהתב”ע זה רק תירוץ במקרה הזה, ושהיא מורה על סגירת המועדון בגלל שלדעתה באופן כללי מועדוני חשפנות לא צריכים להתקיים בכלל.
פסק הדין הוצג מיידית כהישג פמיניסטי, במיוחד לאור הניסוח שלו. זכותה של השופטת לסלוד מחשפנות וזכותן של הפמיניסטיות לחגוג, עד שזה הגיע לפסקה המהממת הזו בפסק הדין. ותקראו את כולה, כי הפנינה נמצאת בסוף:
“קיימת טענה כי הנשים המופיעות אינן חשות מושפלות ואולי אף להיפך, בחרו בכך מרצונן החופשי. על כך יש להשיב כי כאשר התנהגויות מסוימות אינן נחוות כמשפילות, אך הן פוגעות בכבוד האדם, יש לאסור אותן כפוגעות בערכיה הבסיסיים של החברה. היינו, ניתן לקבוע כי פעילות או התנהגות מסוימת מחפיצה נשים ופוגעת בכבודן, גם אם הן עצמן אינן רואות זאת כך”.
קראתם את המשפט האחרון? גם אם הן עצמן אינן רואות זאת כך.
במילים אחרות: הן אמנם נשים בוגרות ועשו בחירה שלדעתן לגיטימית, אבל הן לא יודעות שהן בעצם פוגעות בעצמן, אז אנחנו, החכמים, נכפה עליהן להפסיק.
יש לכם את זה ביותר פטרוני ומתנשא?
עכשיו תגידו לי, איך תנועה נפלאה שנוסדה על בסיס הדרישה הנהדרת של הנשים בדור הקודם “אני אחליט בשבילי מה טוב לי ואף אחד אחר לא יחליט עלי”, הפכה לתנועה שמחליטה עבור אחרות מה טוב להן? זה לא בדיוק ההפך מהמטרה שלשמה יצאנו לדרך?
[interaction id=”59a7d06310b9cdab1f1c8b2d”]
איך תנועה שמתיימרת לעודד נשים להחליט בצורה עצמאית על חייהן, ולקחת אחריות על חייהן לטוב ולרע, הפכה לתנועה שגאה ב”הישג” בו כופים על נשים מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות?
איך הפך הפמיניזם מתנועה של שחרור וחופש לתנועה של כפיה, בה קבוצת נשים אחת מחליטה מה טוב ומה לא טוב עבור קבוצת נשים אחרת, וגם כופה את זה עליה?
יש רק מצב אחד בו מותר, ואף חובה, לקחת מאדם את החופש שלו ולכפות עליו בכח משהו אחר: כשהוא פוגע באחרים. כשמישהו גונב, רוצח, אונס, מטריד, מאיים, מרמה וכל יתר הפשעים שפוגעים במישהו אחר – בדיוק לשם כך קיימת הכפיה, ושם יש להשתמש בה.
אבל כשמישהו בוחר לעשות משהו שלא בא טוב בעין לאחרים אבל לא פוגע באף אחד אחר – יש כלים אחרים לנסות למנוע ממנו לעשות את זה, כמו שכנוע, תמריצים, דה-לגיטימציה ופיתוח אלטרנטיבות. לא כפיה. לא הפעלת כח.
הסיפור עם הזנות – ואחותה הקטנה, החשפנות – הוא מורכב.
נכון, זה מזעזע ומקומם לדעת שיש נשים, ממש כאן על ידינו, שתמורת כסף מספקות צרכים מיניים של גברים זרים, וכל עוד התופעה הזו קיימת היא מהווה כתם מכוער על מודל האישה החדשה, החזקה והעצמאית, זה שאנחנו מנסים ליצור פה (וגם די מצליחים, יאמר לזכותנו) במשך 100 השנים האחרונות.
ארגוני הנשים, יחד עם גורמים ממשלתיים, משקיעים המון כדי לשקם זונות וליצור להן אלטרנטיבות, ולצמצם את הפעילות בתחום הזה. הם עושים עבודה נהדרת, אבל עדיין – התופעה קיימת.
ואז הם מנסים לכפות. לסגור בכח. לחוקק חוקים מסוגים שונים. וכאן לדעתי נחצה הגבול שאסור לחצות אותו: אסור לכפות על אנשים אחרים את רצוננו רק כי זה לא בא לנו טוב בעין.
ואם אנחנו חושבים שלהיות חשפנית זו טעות? עדיין, צריך לאפשר לאנשים אחרים לעשות את הטעות שלהם, אם הם רוצים בכך.
הרי בואו, כולנו עושים טעויות קשות במהלך חיינו, טעויות שמשפיעות עלינו לשנים ארוכות, טעויות שאנחנו מתחרטים עליהן עמוקות, טעויות שאם מישהו היה מחליט בשבילנו אחרת הן היו יכולות להימנע. ועדיין לא עולה על דעתנו לקחת מאנשים את החופש שלהם כדי למנוע מהם לטעות. על כל אדם מוטלת האחריות לחייו, כולל הטעויות שלו.
אז מה? למנוע מנשים לעסוק בחשפנות ובזנות, רק כי אנחנו חושבים שזו טעות?!
הטענה הפמיניסטית היא שזונות וחשפניות מזיקות לעצמן, גם אם הן לא יודעות את זה.
ובכן, מעבר לכך שזו טענה פטרונית ומתנשאת, להתיימר לדעת בשביל אדם אחר, בוגר, יותר טוב ממנו מה טוב לו – היא גם מדרון חלקלק ומסוכן. כי מכח הטענה הזו אפשר לאסור על הרבה עיסוקים: מה עם דוגמנות בגדי ים? מה עם מופעים בעירום? רוצים עוד צעד קדימה? קחו: מה לגבי קעקוע? הרי זה פצע בגוף שמשאיר צלקת מכוערת לכל החיים, זה פוגע בכבוד האדם ובצלמו, למה שלא יקום מחר מישהו שיאסור את זה? אתם באמת רוצים לתת למחוקקים כל כך הרבה כח, להחליט לאחרים מה מזיק להם, כמו לילדים קטנים? אתם יודעים, יום אחד זה יכול להיות מופנה נגדכם.
עוד טענה של הפמיניסטיות היא ש”זנות וחשפנות מזהמים את החברה כולה ולכן צריך למגר את התופעות האלו”.
ובכן, בעיני חופש הפרט קודם לטיעון האמורפי “טובת החברה”. ראשית, החברה מורכבת מהמון פרטים, אף פעם אין לך מושג מה באמת כולם רוצים. ושנית, הנדסה חברתית שלא שמים לה גבולות הופכת מהר מאד לדיקטטורה, המסלול כל כך ברור שאני לא יודעת איך אנשים לא רואים אותו.
ואיך אפשר בלי הטיעון המנצח, שמלווה בדרך כלל המבט נוקב וחודר: יופי שאת מגנה על זונות וחשפניות, היית נותנת לילדה שלך לעבוד בזה?
ובכן, לגבי דברים שאני לא ארצה שהבת שלי תעשה – אני פשוט אחנך אותה לא לעשות אותם ואקווה מאד שהחינוך שלי יצליח. אבל לכפות על אחרים לא לעשות את הדבר הזה, רק בגלל שאני לא רוצה שהבת שלי תעשה אותו, נראה לי כמו רעיון עקום מאד.
בכל מקרה, עד שהילדה שלי תגיע לעולם בעזרת השם, אני יכולה להעיד על עצמי שאם היו לי הנתונים הפיזיים הדרושים, ואם הייתי יודעת לרקוד על עמוד, ואם הייתי מחפשת השלמת הכנסה בערבים – הייתי הולכת להיות חשפנית כנראה. כי אני לא רואה בעיה מהותית בעבודה בחשפנות או בזנות.
הפמיניזם שאני מאמינה בו הוא פמיניזם ליברלי.
פמיניזם שבא יחד עם ליברליזם – חופש הפרט, החירות לבחור, לקיחת אחריות אישית, צמצום סמכות המחוקק.
הפמיניזם הליברלי שואף לקדם נשים, בהסתמך על היכולת האישית של כל אחת ואחת. הוא ממוקד בחירות האישה, ומתן כבוד לכל בחירותיה.
הפמיניזם הליברלי לא מאמין בכפיה, לא על נשים ולא על גברים. גם לא בכפיה שלכאורה נובעת ממניעים טהורים, “כפיה חומלת” כזו. “כפיה יפה”.
אני פמיניסטית ליברלית גאה, ואני תומכת בזכותה של כל אישה לבחור עבור עצמה את חייה, ואני תומכת בזכותה של כל אישה אחרת לשכנע את האישה הראשונה לשנות את בחירותיה. כל עוד אף אחת לא נוקטת גישה פטרונית כלפי השנייה, כל עוד השכנוע נעשה באמצעים וולנטריים, אני הכי בעד.
וואו , כבר הרבה זמן לא נהניתי מקריאה של כתבה / מאמר ,
כמו שנהניתי מלקרוא את המאמר הזה .
נוקב , נכון , רהוט ועושה את העבודה באופן מקצועי.
באמת כל הכבוד , מוריד בפנייך את הכובע , לא יכולתי לנספח את זה יותר טוב בעצמי .
ואם יש דברים נוספים אותם פרסמת , אשמח לקרוא גם אותם.
גד
כאם ל”ילדים” בני 30-40 איני יכולה לכפות את דעתי עליהם למרות שאני יודעת בבירור על טעויות שהם עושים ומתריעה בפניהם.
כבוד השופטת כופה דעתה על אחרות שאינה מכירה. כבוד השופטת שכחה בחוק כבוד האדם וחירותו את “אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.” כאן השופטת מגבילה את חירותה של החשפנית “בדרך אחרת” וגם כמובן פוגעת בחוק חופש העיסוק.
זה לא יעבור בג”ץ