מוזיאון הכישלונות נפתח היום בשוודיה ומציג אוסף של מוצרים צרכניים שנראו חדשניים בזמנו אך הפכו לכישלונות מפוארים. בין המוצגים במוזיאון הממוקם בהלזינבורג עשרות מוצרים שנדחו ו”הרחבות מותגים” מוזרות כמו לזניית הבשר של קולגייט או בושם בניחוח אופנועים של הארלי דיווידסון. 
הבושם של הארלי דיווידסון. כישלון בלתי נשכח
הלזניה של קולגייט. קראה לאנשים לקנות לעצמם ארוחת ערב ממותגת לפני שיצחצחו שיניים עם קולגייט. הרחבת מותג שנכשלה
האיש שיזם את המוזיאון יוצא הדופן הוא סמואל ווסט, אוצר ופסיכולוג קליני בן 43. הוא מספר כי חשב על הרעיון בזמן חופשה ומיהר לרכוש את דומיין האינטרנט עבור מוזיאון הכישלונות. מאוחר יותר הוא הבין כי שגה באיות “מוזיאון” באנגלית – museumoffailure.se – סימן מקדים להצלחה המובטחת של הפרויקט. 
קונסולת המשחקים הניידת N-Gage של נוקיה. שווקה בין השנים 2003-2005
משווקים הוציאו כ-20 מיליארד דולרים על מחקר ופיתוח בשנה שעברה, על פי Strategy&, חברת הייעוץ של פרייס ווטרהאוס קופר. סכום שמבטא את האמון של אותן חברות בפיתוח חדשנות. מוצר “חדש ומשופר” עשוי להגדיל נתח שוק של מוצר על חשבון מתחריו ולהוביל לצמיחה בשולי הרווח באמצעות ייקור מחירים. אבל לא תמיד האסטרטגיה הזו מצליחה. 
מחשב כף היד “ניוטון” של אפל. שווק בין השנים 1993-1998. תג מחיר גבוה וטכנולוגיית זיהוי כתב עלובה תרמו לכישלון
כאשר Scholl השיקה את Velvet Pedi, מכשיר אלקטרוני שהופך עור יבש לאבק תוך שניות, היה זה צעד קטנטן לאדם אך צעד ענק לתעשיית מוצרי העור היבש. המוצר החדש היה יעיל בהרבה מכל הפתרונות והמוצרים שהיו על המדפים באותה עת והוא זכה להצלחה מסחרית גדולה והוביל לגידול של פי 4 במכירות החברה ב-2015 ביחס ל-2013.
אך כאשר ניסתה החברה לשווק ב-2016 את Wet & Dry Pedi, מוצר משופר שניתן להשתמש בו במקלחת במחיר גבוה בהרבה מהמוצר המקורי, הוא נכשל כישלון גורף, על פי הערכת חברת הייעוץ Jefferies. מומחים מצביעים על שתי שגיאות מהותיות בהשקה הזו – הסמיכות שלה להשקה של המוצר המקורי ותג המחיר של 59$ – 50% יותר מהמוצר המקורי. 
CueCat. קורא ברקוד שהושק ב-2000 והציע לאנשים לסרוק קישורים ממגזינים כדי להציג את האתרים שלהם במחשב במקום להקליד את הקישור
משווקות תלויות בחדשנות היום יותר מתמיד משום ששיעורי הצמיחה שלהן נמוכים במיוחד באירופה, בארצות הברית ובשווקים מתפתחים אחרים. זה מסביר מדוע נרשם גידול של תשעה אחוזים בהשקות מוצרים חדשים באירופה בשנת 2015 ביחס לשנה הקודמת. 
אחד המוצרים היותר מקוריים במוזיאון הכישלונות. מסיכת הפנים של Rejuvenique ששווקה ב-1999 והציעה לצרכנים לעסות את שרירי הפנים שלהם באמצעות שוק חשמלי עדין. משום מה לא הרבה אנשים נלהבו לרכוש את המוצר
לוריאל, יצרנית הקוסמטיקה הגדולה בעולם במונחים של רווחים, מדווחת כי 15%-20% מהמכירות השנתיות שלה הן בזכות מוצרים חדשים – נתון דומה לממוצע בתעשייה. הקבוצה הצרפתית מתבססת על מספר השקות השנה בתקווה שיובילו לגידול בנתח שלה בשוק הביוטי העצום. 
קטשופ ירוק של היינץ. מקום של כבוד במוזיאון הכישלונות
אך לא פעם ההבדל בין הצלחה לפריט נשכח ביזארי הוא כפסע. למשל, צ’יפס הקפוצ’ינו של חברת Lay. לעתים האריזה היא המרכיב החדשני. למשל, מרמרייט, ממרח תמצית שמרים בריטי שעשוי מתוצרי לוואי של תהליך בישול בירה. 
החברה בבעלות יוניליוור ראתה הצלחה כאשר שיווקה את הממרח בבקבוק נלחץ שעומד על הראש במקום צנצנת זכוכית. 
TwitterPeek. מכשיר ייעודי לטוויטר שיצא ב-2009 בעלות של 200 דולר. אנשים בודדים רכשו אותו
אך פיתוח מוצר חדש שיחולל שינוי בשוק ויהיה אחראי למכירות ורווחים במשך שנים זה עדיין הישג יוצא דופן. אחד מסיפורי ההצלחה שמוזכרים בהקשר זה הן הקפסולות של נספרסו. אך אלה יצאו לשוק לאחר יותר מעשור של מחקר ופיתוח. המצאות אחרות נראות מאוד מבטיחות בתחילה אך מוצאות את דרכן לבית הקברות של מוצרי העבר. זה המקרה של Persil Power, אבקת כביסה שהשיקה יוניליוור באמצע שנות ה-90′, והכילה רכיבים כל כך חזקים שהם הסירו כתמים מבגדים אך הרסו אותם. 
“בלאק” של קוקה קולה, משקה קולה בטעם קפה, מככב אף הוא במוזיאון. באוגוסט, 2017 הודיעה קוקה קולה על הפסקת שיווקו בארצות-הברית. בין הסיבות לכישלון על פי ההערכות: מדובר במשקה פיוז’ן, שלא ניתן לסווגו לקטגוריה ברורה. חוסר הבהירות קיים הן לגבי הסוג (האם זו ווריאציה של קוקה קולה, במשקה שאמור להתחרות בקפה, או במשקה אנרגיה דוגמת רדבול), והן לגבי הערך הקלורי (המשקה מצוי באזור הגבול העמום שבין המשקאות עתירי הסוכר לבין המשקאות הדיאטטיים). 
עוד מוצר שקנה בכבוד את מקומו במוזיאון זה Coca-Cola Life, שהושק ב-2014 בפחית ירוקה. Life היה המוצר הראשון של קוקה קולה שהכיל ממתיק טבעי אך כאשר מכירות הקבוצה בבריטניה צנחו ב-48 מיליון פאונד בשנה שעברה, כאשר Life גרם ל-30% מהצניחה, התקבלה ההחלטה להפסיק לשווק את המוצר בבריטניה ובמקסיקו. Coke Life עדיין משווק ב-30 מדינות ברחבי העולם. 
כישלון מפואר נוסף של קוקה קולה זה Coke II או New Coke, שהתיימר להחליף את המשקה הקלאסי של קוקה קולה ונגנז ב-1984.
מתברר כי במונחים של סטטיסטיקה, כישלון הוא ברירת המחדל. מחקר של נילסן גילה ב-2015 כי רק 18 מתוך 8,650 השקות של מוצרים חדשים באירופה הפכו לסיפורי הצלחה – 0.2% בלבד. מצרו אלה מכרו לכל הפחות ב-11 מיליון דולר בשנה הראשונה לשוק ושמרו על היקף של 90% לפחות משיעור הצלחה זה בשנה השנייה. השורה התחתונה: במקום בו יש חדשנות יש כישלונות. במקום בו אין כישלונות אין גם חדשנות וזה עלול להוביל לכישלון מפואר. מבלבל? בהחלט.
