בכל בוקר אנשים בכל העולם משתתפים בטקס שהגתה המחזאית והסופרת ג’וליה קמרון ברב מכר “דרך האמן” (1992).
קמרון המליצה לכתוב מדי בוקר “דפי בוקר” – פשוט לכתוב כל מה שעובר לנו בראש, ללא עריכה, ללא סינון, כתיבה ללא הפסקה על זרם התודעה של לפחות 750 מילים. לא מדובר בכתיבה יצירתית אלא טקסטים שנועדו “לסדר את הראש”, להפחית חרדה, לעורר השראה .
יש אנשים, בהם היזם טים פריס או היזם כריס וינפילד שאומרים שהשיטה שינתה את חייהם.
קמרון מסבירה בספר כי יזמה את התרגול לאחר שביימה סרט שקיבל ביקורות רעות. היא הייתה אכולה בספקות עצמיים וחסומה מבחינה יצירתית ונדרשה לדרך שתפרוץ את המחסום היצירתי שלה. הטקס היומי איפשר לה לשפוך אל הנייר את כל המחשבות שהעסיקו את המוח שלה באותה את – כולל חרדות, ביקורת עצמית, רחמים עצמיים, זעם וכל מה שלא נתן לה מנוח. לאחר מכן, היא מספרת, חשבה מוכנה יותר להתמודד עם הפרויקטים הבאים. בעיניה, “דפי בוקר” הם סוג של מדיטציה, שמאפשרת לנו להתבונן בעצמנו מבחוץ ולאפשר לנו לקדם שינויים בחיים.
לדברי קמרון, אין דרך לא נכונה לתרגל “דפי בוקר” אך יש כמה כללים שכדאי לדבוק בהם. למשל, להתחיל מוקדם בבוקר כאשר המוח שלנו מטושטש מדי כדי להתחיל לצנזר את עצמו, כך שתוכלו לכתוב בחופשיות יתרה. הרעיון הכללי הוא למלא שלושה דפים שלמים בכתיבה, תהליך שאורך בערך חצי שעה.
המלצה חמה נוספת היא לכתוב את הדפים האלה ביד ולא במחשב. הסיבה היא כי כתיבה ביד דורשת מאמץ גדול יותר, והיא איטית יותר, מה שמספק חיבור אמיתי יותר לעצמנו ולמחשבות העמוקות ביותר שלנו. קמרון מציעה לא לתת לאיש לקרוא את הדפים שכתבנו וגם לא לקרוא אותם מחדש לעצמנו. הסיבה היא שהקריאה המחודשת לעתים מעוררת שיפוטיות עצמית בנקודת זמן אחרת מהכתיבה. חלק גדול מהאפקט של דפי בוקר הוא יכולתם לספק מרחב ליצירתיות ללא שיפוט. מרגע שלמדתם לכבות את המבקר הפנימי שבתוככם, תוכלו להעביר את השחרור היצירתי הזה לחלקים אחרים בחיים שלכם.
דפי בוקר עזרו ליוצרים רבים אך השיטה הזו רלוונטית לאנשים מכל תחומי העיסוק ומי שמתמודד עם משבר בחייו, לחצים או חוויות פוסט טראומטיות. היתרונות של כתיבה הבעתית מתועדים במחקרים המעידים על שיפור בתחושת החוויה העצמית ומצב הרוח. יש גם מי שמייחסת לשיטה ירידה במשקל, גירושין ושינוי קריירה. אך השיטה הזו מומלצת גם אם השינוי יהיה מינורי יותר ובאמת שאין מה להפסיד.
