אנחנו כבר יודעים שלוויתנים ודולפינים הם יצורים אינטליגנטים להפליא.
הדולפינן המצוי, למשל, משתמש בספוגיים ככיסוי פנים מגנים בעת שהוא חוקר את קרקעית הים, וזאת כדי לא להזיק לחוטם שלהם.
לווייתני אורקה עובדים יחד ומיישמים אסטרטגיות ציד שמשלבות עבודת צוות, למשל, כדי לבודד כלבי ים על מדפי קרח. עוד מעניין לציין כי כל קבוצה של לווייתני אורקה פיתחה תרבות ייחודית משלה.
אבל זה לא מסתיים בכך. מחקר חדש משער כי היצורים התבוניים האלה גם נוטים להתאבל ולהביע יגון ממש כמו בני אדם.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Mammalogy, בחן את מנהגי האבל שנצפו אצל שבעה מינים שונים של לוויתנים ודולפינים. בין הדולפינים שנצפו ממין סטנלה ארוכת-החרטום (spinner dolphin), דולפינן מצוי, לווייתן אורקה ולווייתן זרע.
החוקרים הבחינו כי לווייתנים ודולפינים בוגרים נטו לטפל ולדאוג לצאציהם שמתו, התנהגות שעשויה להיות סוג של אבן.
“הם מתאבלים”, אמרה אחת ממחברות המחקר, מליסה רג’נטה, ל”נשיונל ג’יאוגרפיק“. “הם סובלים מכאב ולחץ. הם יודעים שמשהו אינו כשורה”.
במקרה אחד, שתועד בים האדום, צוות ביולוגים הבחין בדולפינה שוחה עם גופה של וולד דולפין, דוחפת ונוגעת בה.
הביולוגים עקבו אחר ההתנהגות שלה במשך זמן מה, עד שקשרו את הגופה וגררו אותה לחוף כדי לקבור אותה. גם אז הדולפינה עקבה אחריהם, שחתה מסביב לגופה ונגעה בה עד שהמים הפכו רדודים מכדי שתוכל להמשיך. גם לאחר שהגופה נקברה הדולפינה נשארה באיזור.
חוקרים הבחינו בהתנהגויות אבל דומות גם אצל בעלי חיים אחרים כמו פילים, שנראו נוגעים בעדינות בגופות של חברים מתים. בספרו “Elephant Destiny” מתאר החוקר מרטין מרדית מקרה בו משפחת פילים בכתה והתאבלה על מות אם השבט וכיסתה את גופתה בעלים.
התנהגויות דומות הובחנו גם אצל שימפנזים, ג’ירפות ואפילו פרות ים.
זה מתעתע להשליך רגשות אנושיים על עלי חיים, אך ברור לחלוטין כי הם יצורים מורכבים ורגשיים. כאשר הבעלים של חיות מחמד מייחסים להם תחושות כמו חרדה, שמחה או אבל, חוקרים לרוב לא שמחים לאשר שהם בדיוק כמונו משום שהרגשות האנושיים צרובים בתרבות שלנו ועל כן זה יהיה יומרני לטעון שבעלי חיים מרגישים בדיוק כפי שאנו מרגישים. עם זאת, המחקר האחרון מחזק את ההערכה כי אבל היא התנהגות נפוצה ומוטמעת אצל כל החיות החברתיות ולא רק בני אדם.
