נועה (שם בדוי), מטופלת נפש במצב קשה, כבולה בשתי ידיה ושתי רגליה מזה 23 ימים ברציפות בחדר בידוד במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים בתל השומר, חשפה לפני כמה ימים קרן נויבך בתוכנית “סדר יום”.
נועה עושה את צרכיה בטיטול ומורדת בהשגחה לרחצה רק פעם ביומיים. רן רזניק, כתב הבריאות של “ישראל היום”, דיווח על פי עדויות בני המשפחה שהם לא הורשו במשך מספר ימים לבקר אותה וגם לאחר שניתן היתר לבקר זה הוגבל לשלוש פעמים בשבוע למשך רבע שעה בכל ביקור.
כאשר בני המשפחה של נועה נפגשו עם פרופ’ מרק ויזר, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים וביקשו לדעת למה אחותם מוחזקת בצורה הזו, הוא דחה את כל הטענות שלהם ואמר בין השאר ש”יש לו מטופלים שהוא קושר חודשים” ושגם את נועה “הוא יכול לקשר כמה זמן שירצה”.
נתונים שנחשפו לאחרונה על ידי עידו אפרתי בעיתון הארץ מדו”ח של ארגון בזכות, מגלים כי קרוב לרבע מהמטופלים בממוצע (23.2%) שמאושפזים בבתי החולים פסיכיאטריים ובמחלקות הפסיכיאטריות בישראל, נקשרים פעם אחת לפחות.
כלומר, כאחד מכל ארבעה מטופלים. משרד הבריאות לא מתייחס לנושא וההסבר של הצוות הרפואי תמוה: המטופלת אלימה. אם כן, מדוע לכבול ולא לאשפז אותה בחדר מבודד? האם מדובר בעונש על כך שנועה התפרצה על אחות? קשירה כעונש אינה חוקית במחלקות פסיכיאטריות בישראל וכצעד טיפולי היא שנויה במחלוקת. האם זו הדרך להתייחס למטופלים פסיכיאטרים ולשפר את מצבם הנפשי? האם בתי חולים פסיכיאטרים נועדו לענישה? בשעה זו נערכת הפגנה במקום.
בדיון שנערך היום בעתירה בבית המשפט קבעו השופטים כי הצוות הטיפולי לא בא עם הסברים על פשר הכבילה הממושכת של נועה, ושלחו אותם לעשות שיעורי בית ולחזור עם תשובות לדיון שנערך בשעות האלה.
שרון פרימור, היועצת המשפטית של בזכות: “לפני כמה חודשים התחלנו את המסע לביטול הקשירות: ‘שוברים קשירה’.התרענו על לא מעט אנשים שקשורים ימים ארוכים. המקרה של נועה קשה קשה קשה, אבל לצערנו היו – ויש עוד כמוה. בעקבות הטיפול שלנו בכמה מקרים, כאלה הזויים ממש, הבנו שמדובר בבעייה ארצית, ובנגע הפושה בכל בתי החולים ובמחלקות הפסיכיאטריות. התגובות שקיבלנו עד לפני כמה חודשים מהמערכת ומהציבור נעו בין אדישות להכחשה. בעזרת פעילים מדהימים מתוך הקהילה עצמה הצלחנו להוציא את דוח ‘שוברים קשירה’ בחודש מרץ [ראו לינק בסוף] לעוד ועוד מעגלים. נראה שהסיפור של נעה הוא סוג של ‘קש ששבר את גב הגמל’. התגובה של הציבור כולו, ושל הקהילה של המתמודדים עצמם שלא מוכנים לשתוק עוד – מדהימה.
“האם מותר לקשור אותה ל 20 יום? כן! לפי חוק טיפול חולי נפש, אמנם כל אפיזודת קשירה מוגבלת ל-4 שעות, אבל אין שום קושי לחדש את הוראת הקשירה פעם אחרי פעם, ללא שום הגבלת זמן. כל מספר שהוא כפולה של 4 הוא ‘חוקי’. רופא אמור לבדוק את האדם כל 4 שעות, אבל ברוב המקרים הם מסתפקים בשיחה טלפונית עם האחות במשמרת (כי לטענתן לא כתוב בחוק ‘חובת בדיקה קלינית’) הזכות של האדם שיבואו אליו בני משפחה וחברים כלל לא מדוברת: לא בחוק ולא בנוהל. יש ‘המלצה’ לשחרר את האדם לשירותים, אבל לא חייבים
“במילים אחרות, החוק פרוץ מאוד, והיישום שלו במשך שנים פרץ אותו עוד יותר.
מה שהחוק כן אומר הוא שהקשירה צריכה להיות ‘שלא למעלה מן הנדרש’. זה בטח לא קרה במקרה של נועה. גם אם הם צודקים (ויש בהחלט ספק) שנועה עדיין אלימה, צריך היה לנקוט בחלופה הרבה יותר אנושית. אלא שבתל השומר אין חדר בידוד!
“ההתארגנות להגנה ולמחאה קריטית. אלא שלדעתי הכתובת היא לא רק תל השומר אלא משרד הבריאות. בכירי המערכת יודעים טוב מאוד על הסיפור של נועה. במקביל צריך לצעוק את הצעקה של יותר מ-4,000 איש שנקשרים בבתי חולים פסיכיאטריים בכל הארץ מידי שנה. זו שעת כושר. קודם כל צריך לשחרר את נעה (ואגב, בזכות מצטרפת להליך בבית המשפט ואנחנו בקשר הדוק עם אחותה של נועה). ולדרוש ממשרד הבריאות לשנות את החוק, לקבוע שאסור לקשור, להטמיע את המסר בשטח, ולפתח כלים והבנה כיצד מטפלים ללא כוחנות. בעקבות הדוח שלנו מנכ”ל משרד הבריאות הכריז ממש אתמול שהמשרד מחוייב לבטל את הקשירה הלכה למעשה. אנחנו צריכים לצאת לרחוב בשביל נועה ובשביל שההצהרות היפות יתממשו”.
לקבוצת הפייסבוק “לשחרר את נועה” | לעצומה | לדוח המלא בנושא קישורים מטופלים
