במבט ראשון זה נראה כמו מתיחה: חנות Bulbulz.com מאפשרת לכם להזמין נרק בצורה מותאמת אישית של איבר המין הגברית. האסוציאציה הראשונית הייתה לקמפיין הבולבולים הוויראלי של דורקס מלפני כמה שנים.
אך ככל שחפרנו התברר כי החנות אמיתית ומי שעומדת מאחוריה היא נועה מגדסי, בוגרת בצלאל, שמציעה לכל גבר, בן זוגו או זוכתו, להזמין העתק מדויק של איבר מיני. מגדסי יוצרת תבנית של האיבר ויוצקת לתוכה חומר בהתאם להזמנת הלקוח – נר, פסל או דילדו.
ואלה שלבי התהליך, על פי האתר:
1. גילוח. על איזור המפשעה והאשכים להיות נקי לחלוטין משיער. הגילוח מבוצע על ידך יום לפני המועד שקבענו.
2. מתניעים מנועים. השעתוק לא מחייב איבר זקוף וניתן לעשותו בכל מצב. אם ברצונך לקבל העתק זקוף של איבר המין, יהיה עליך להביאו למצב זקוף, ולהשאר בדום עד שלוש דק.
3. עת ליצור. כעת אניח חומר בטוח ולא אלרגני על איבר המין שלך. חומר זה מתגבש תוך 3 דקות. לאחר התגבשות החומר, אסיר אותו מעליך ואגש למלאכת השכפול.
4. פותחים את החבילה. תוכל לבחור באחד או במספר העתקים מאיבר המין. תוך חמישה ימים החבילה שלך תהיה מוכנה ותצא מהסטודיו למשלוח דיסקרטי בדואר. אם אתה נרגש ולהוט לקבלה בתום חמשת ימי העבודה, אתה יכול לבוא לאספה ממני.
המחירים: בין 880 שקל לסבון ריחני בצורת איבר מינכם, 890 שקל לנר, ועד ל-1,100 שקלים כשמדובר בדילדו.
זה יעלה הרבה פחות לרכוש את הנר של בן:
או את וו התלייה של עוז:
הנה קטע מראיון של מגדסי לאתר poodra.co.il:
מיהם הלקוחות שלך? מה מאפיין אותם?
“טווח הגילאים הממוצע הוא אמצע שנות העשרים עד סוף שנות השלושים. בדרך כלל באים כדי לעשות את זה במתנה לגבר. ברוב המקרים גבר לגבר, ויש כאלה שעושים לעצמם”.
זה קצת נרקיסיסטי, לא?
“למה? זה כמו ציור פורטרט, או סלפי. מה ההבדל?”
ספרי לי קצת על המפגש, איך זה הולך? את לא חוששת שיתחילו איתך, או חלילה יתקפו אותך? בכל זאת מדובר בגברים עם בולבולים חשופים.
נועה שותקת לרגע, ומפתיעה: “בכלל לא חשבתי על זה. אני מדברת עם הבנאדם קודם, מקבלת את הפרטים שלו, לוקחת מקדמה של אשראי כך שאני יודעת מי הוא. יש לי נטייה לא לפחד מדברים כאלה, אפילו להיות אדישה. אולי זה גם מה שגרם לי להתעסק בזה. אני חושבת שאני… לא יודעת, אני נחמדה והכל, אבל אנשים לא יתעסקו אתי כל כך מהר”.
אותם זה לא מביך?
“זה לא כמו מכונה. אנחנו מדברים, אני מכינה קפה, יושבים קצת, אני מסבירה מה הולך להיות, מבחינתי הם יכולים לבוא עם בני זוג או בנות זוג, זה הרבה מעבר לסתם לבוא ולמרוח חומר. יש לנו המון זמן ביחד, זה לא רק השלב הטכני. נשב, נכיר קצת. זה בעיקר תלוי במה שאני מעבירה. אם אני אהיה נבוכה זה יהיה מביך, ואני לא. התהליך סטרילי לחלוטין. אם הוא רוצה את זה עומד, הוא יעמיד אותו. אני לא שם כשזה קורה. זה קצת דומה להליכה לרופא. אני לא מתעסקת בעניין הזה, רק דואגת לתהליך ולתוצאה הסופית”.
כשחושבים על זה, הרבה יצירות אומנות מבוססות על עירום נשי. למה כשזה מגיע לעירום גברי זה פתאום הופך לקוריוז?
“אני זוכרת שפעם במסגרת איזשהו חוג בעיריית רעננה פיסלתי את האיבר, ומישהו שאל אותי – למה את מפסלת את זה? מסביבי כולם פיסלו שדיים ולהם לא אמרו כלום. גם צלמים מצלמים בעיקר גוף נשי, אבל יכול להיות שזה משתנה בהדרגה”.
