מוגש באמצעות טרה
הכלל הראשון הלא כתוב במועדון השוקו הישראלי הוא ששוקו הוא אף פעם לא רק שוקו. הוא זכרון שנחקק, הוא צילום של ילד בסנדלים וחולצה קצרה, תיק בית ספר על גבו, שקית שוקו תחובה בפיו שאוזנה נקרע בשיניו, והוא יונק מהשוקו בעצלתיים ביום חמסין, מבט חולמני בעיניו.
שנים רבות לפני הופעת הבקבוקים האישיים, הקרטונים הממותגים ושאר שכלולים, חוויית השוקו הייתה בסיסית למדי, והסתדרנו עם זה מצוין. עם לחמניה טרייה בקייטנה או בספל מהביל ביום חורף חם, ברור ששוקו הוא לא רק שוקו. הוא נצרב בזכרונות הילדות שלנו ואופך אותם במתיקות. האם אתם באמת זוכרים? האם אתם עדיין מבינים בשוקו? עצמו את העיניים ונסו להיזכר או פשוט – ענו על החידון שלנו.
