חוקרים שערכו ניסויים בגידול חיידקים בחלל גילו כי מינים מסוימים של חיידקים מרגישים "ממש בבית" בחלל, ומין אחד, "בקילוס סיינסיס", משגשג טוב יותר בתנאי מיקרו גרביטציה בתחנת החלל הבינלאומית מאשר על פני כדור הארץ.
המחקר נערך במסגרת פרויקט MECCURI, במסגרתו אזרחים ומיקרובילוגים אספו דגימות מיקרובים על פני כדור הארץ ושלחו אותם לתחנת החלל הבינלאומית כדי לראות כיצד יגדלו בחלל.
המחקר, שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת PeerJ, ממחיש שלא רק שחיידקים, חיים ככלל, עשויים לשרוד בחלל אלא אף לפרוח.
הסביבה חמימה, הלחה, העשירה בחמצן בתחנת החלל הבינלאומית היא שונה בתכלית מהריק בחלל, הסביר ד"ר דיוויד קויל, מיקרוביולוג מאוניברסיטת קליפורניה ומוביל המחקר. באופן מעניין, רוב מ-48 מיני החיידקים שנשלחו לחלל גדלו בקצב דומה לקצב התרבותם על פני כדור הארץ.
אך "בקילוס סייפנסיס" גדל בקצב גדול ב-60% בחלל ביחס לכדור הארץ. השאלה מדוע זה קרה היא עדיין מסתורית עבור החוקרים, שמקווים לקבל את התשובה באמצעות הסקירה הגנטית של החיידק.
ג'ונטי הורנר, אסטרונום באוניברסיטת דרום קווינסלנד, אמר כי המחקר עשוי לחזק את תיאוריית "פנספרמיה", לפיה ניתן להעביר חיים בין כוכבים באמצעים טבעיים כמו באמצעות אסטרואידים או כוכבי שביט. העובדה כי רוב החיידקים התנהגו בחלל באופן דומה להתנהגותם על פני כדור הארץ, ובכלל זה שגשוג חיידקים בתנאי מיקרו גרביטציה, חשובה לצורך תכנון נסיעות חלל למרחקים ארוכים.
