הבחורה הישראלית הזו הגיבה לצלם שאמר לה שהיא לא אישה בפוסט שמעורר דיון סוער

אין דבר מסעיר יותר משיער גוף של נשים, לפחות על פי כמות הבאזז שהנושא מעורר ברשתות חברתיות. הדוגמה האחרונה היא הדיון שעוררה התמונה המשפחתית של ליאונרדו דיקפריו בו נראית אמו של ליאו, ארמלין, עם בתי שחי שעירים. נשים מעטות אך בולטות אמרו בגלוי בשנים האחרונות כי הן מסרבות להיכנע לדיקטטורה של הגילוח כמגדירת תקן של מה נשי ומה לא. למשל, אמר או’טול.

אשת התקשורת הישראלית ספיר ניסני פירסמה את הפוסט הבא כתגובה לצלם שעובד איתה ושלח לה שובר הנחה לטיפולי הסרת שיער בלייזר “ליום הולדתה”. 

כאשר ניסני סירבה בנימוס הוא אמר לה: “אני מרטש כל הזמן בפוטושופ את סימני הגילוח שלכן, זה גועל נפש. איזו מין אשה לא תשמח להיות חלקה תמיד?”. 

“אני”, ענתה לו ניסני, “גם ככה אני מרגישה כמו עבד בכל פעם בה אני מגלחת או עושה שעווה, עבד של אמירות כמו שלך”.

ניסני חשבה שנמאס לה לדפוק חשבון עם האידיאל שנכפה עליה לפני כל נסיעה לים או דייט עם מישהו ובעקבות השיחה הזו היא השליכה את הפינצטה וסכיני הגילוח מאחור ונתנה דרור לשיער הגוף כאמצעי לשחרור נשי.

“אני מודיעה לך, צלם מסכן, שאין דבר נכון ושלם יותר מהטבע, ושאני לא מחכה לאישור ממך שייתן או לא ייתן תוקף פיקטיבי לנשיות שלי.

גם עוד אלף שערות ועוד מיליון שטופות ושטופי מוח כמוך, לא יקחו ממני את האשה שאני, והאשה הזו מעולם לא הרגישה יפה יותר.

אנחנו באים בשלל צורות, תבין, והצורות שלנו הן כלום מלבד כלי קיבול דרכו אנו מניידים את הנשמות היפות שלנו בעולם.

גם גוף זכרי מלידה יכול להכיל בתוכו יותר אשה מכפי שאי פעם הכרת; גם מסגרת נקבית מכף רגל עד ראש מסתירה לעתים אכבר גבר. ומי שפוקח עיניים במקום לפתוח ת’ראש, הוא המפסיד…

אני מחכה למהומה שיעשה פה בית השחי שלי, מצחיקה אותי הפרובוקציה שיעוררו כולה כמה שערות; כולי ציפייה שתחטפו הלם, שתיגעלו, שתרתעו ממני, שתקראו לי בשמות או תנחשו שהשתגעתי; העיקר שאגרום לכם לחשוב.
כל מי שיקום וינאץ ויגיד שאני רק מחפשת תשומת לב- צודק. ומרגע שהשגתי אותה, אבקש מכן, אחיות שלי, להפסיק לשבת על הדשא מחוץ לבריכה. לא שערות ולא כמה קילוגרמים ולא חזה קטן מידי או אגן רחב מידי, צריכים למנוע מאיתנו את החיים הקצרים האלה. די כבר די להתבייש בגוף המופלא הזה בו זכינו, הגוף שמביא חיים לעולם. הגוף שמרגע שמגיע לבגרות מינית, הופך לפלא שמחייה את הכל, ובזכותו נולדו וקמו כל אלה שלועגים לו ואורזים אותו תבניות תבניות של מדדים מגוחכים.

מי אתם, בנינו, פירות רחמנו, שתקראו לגוף שגידל אתכם בשמות? מי אתם שתגרמו לנו להתבייש בו? החזה הזה שלא נראה כמו במגזינים, והאגן הזה שלא צר כמו בסרטוני הפורנו, והשערות האלה, תסתכלו טוב על השערות האלה, הם כולם סממנים של הבשלות שלנו שבזכותה אתם כאן.

בזכותה גם אתן כאן, כל אותן בנות שמיררו לרחלי כהן את הנשמה כי העזה לשים בגד ים ולקפוץ למים, היא ושלוש הקטנות שבצבצו לה מתחת לזרועות. אותן נשים שמקבלות על עצמן את הדיכוי המודרני שמסרס לנו את החצוצרות, ומבועתות מפני מי שמסרבת”.

ניסני מספרת כי הוצפה באלפי תגובות בעקבות הפוסט: “היו אבות שהתוודו על החרדות שלהם מההתבגרות המינית של הבנות שלהן, הרבה תגובות חיוביות של גברים שפרגנו וכתבו איך הם חווים את המוסכמות החברתיות שמגבילות אותם. וכמובן לא מעט נשים ששיתפו את הסיפורים האישיים שלהן והגיבו עם תמונות השחרור שלהן מהשיער”.

אחת המגיבות היא אביגיל, בת 14, שהקנטות שספגה מגיל 12 הובילו אותה לגילוח כרוני שהדרדר לחצי שנה בבתי חולים בעקבות דלקת בבית השחי שכבלה אותה לאנטיביוטיקה אגרסיבית שרק לאחרונה סיימה ליטול.

אבל היו גם תגובות אחרות, שליליות עד מרושעות, הן של נשים, הן של גברים, כולל התקפת דיווחים של קבוצת נערים שגרמו להשעיית החשבון של ניסני.  

ניסני מציינת עד כמה זה אבסורד שתמונה טבעית של אישה נתפשת כאסורה בעוד המלאכותי נחשב לנורמה רצויה. כפי שאפשר היה לראות גם בעקבות הסערה בנושא תמונת הלידה הטבעית שפירסמנו השבוע, הכוחות המדכאים הם חזקים והפחד שמונע מנשים להשתחרר ולעשות עם הגוף שלהן כל מה שהן יבחרו לנכון (בין אם לגלח או לא לגלח) הוא עדיין חזק אך בזכות הצהרות עצמאות כמו זו של ניסני ונשים נוספות שלא חוששות לעמוד על שלהן יש סיכוי להאיץ את השינוי.