איך חתולה תרפויטית שינתה את חיי הילדה האוטיסטית הזו ומשפחתה

איריס גרייס בת השש העבירה את המחצית הראשונה של חייה לכודה בעולמה הפרטי ובקושי תקשרה עם העולם החיצון. 

עבור ילדים עם אוטיזם, לתקשר עם העולם זה אף פעם לא פשוט, אך המחיצות שמפרידות בין איריס לבין העולם כבר הרבה יותר דקות בזכות חתול.

גרייס בת השש אובחנה באוטיזם חמור כאשר הייתה בת שנתיים והתקשתה מאוד בתקשורת עם אחרים. “קשר עין כמעט שלא ניכר”, כתבה אמא של איריס, ארבלה קארטר-ג’ונסון, באתר שלה. “היא לא רצתה לשחק איתנו או ללמוד איך לשחק. ההתנהגות שלה הייתה אובססיבית. היא נטתה להיקלע למצוקה כאשר קירבנו אותה לילדים אחרים והיו לה הפרעות שינה”.

קארטר-ג’ונסון חקרה דרכים שיכולות לעזור לבת שלה ולבסוף הביאה הביתה את תולה. ואז הכל השתנה. 

“תולה ואיריס התמקמו על הספה ביחד. איריס שיחקה באייפד ביד אחת וביד השניה ליטפה את תולה”, היא נזכרה, “זה כאילו שהן היו תמיד חברות”.

הודות לתולה, איריס גיירס יצאה מהקונכיה שלה באופן שאמא שלה לא תיארה שאפשרי. “זה כאילו שיש לתולה חוש מתי להופיע ולעודד אותה, ולשמור מרחק בזמנים בהם היה עדיף שאיריס תנסה להיות עם עצמה”, היא אמרה.

תולה הולכת עם איריס לכל מקום. לאמבטיה שלה, להליכות ואפילו מצטרפת אליה כאשר היא מציירת. החתולה אף נענית לפקודות בסיסיות כמו “לשבת” ומצייתת כאשר איריס קוראת לה לבוא אחריה – צעד גדול הן לחתול והן לאיריס.

לפני כן, איריס מעולם לא ציינה בקשות מפורשות בעל פה, וכאשר היא התחילה לדבר עם החתולה היא יישמה את ההתפתחות הזו גם בתקשורת עם בני המשפחה. “תולה לא ביקשה מאיריס לדבר, אך בלעדי הלחץ הזה היה נוח לאיריס לנסות”.