משהו קורה בחינוך מקצועי-טכנולוגי שלגמרי לא מזכיר את מה שהיה פעם

מוגש באמצעות משרד החינוך

הנושא של החינוך מקצועי-טכנולוגי נוטה לעתים להציף על פני השטח את פצעי העבר, תוצאה של מה שנראה בעבר כ”הסללה”, דיכוי אתני ומעמדי של בני עדות המזרח על ידי האליטה האשכנזית. בעבר נטען כי המערכת מנתבת תלמידים על בסיס מעמד סוציו-אקונומי נמוך, ממגורים בעיירות פיתוח ובפריפריה, וממוצא מזרחי, למסלול שאינו מאפשר להם לגשת לבחינות הבגרות; בכך מנציחה את מעמדם הירוד.  

כך זה נראה פעם

אבל במציאות של היום, בה כל בני העדות – אשכנזים, מזרחים, ובני העליות החדשות, יוצאי אתיופיה וחבר העמים מכל הארץ – לומדים במגמות הטכנולוגיות והמקצועיות, הוויכוח הזה כבר לא משקף את האתגרים והמציאות של החינוך המקצועי-טכנולוגי של ישראל ב-2016. דומה שהיום דווקא הבוגרים שמסיימים עם תעודת בגרות ותעודה טכנולוגית מוצאים עצמם ביתרון ועם מקפצה לאתגרים האמיתיים שמצפים להם בשוק העבודה.

יותר ויותר צעירים מגלים שהיום תעודת בגרות או תואר ראשון במקצוע כללי לא מהווה תעודת כניסה משמעותית לשור העבודה. צריך לדבר גלויות ולהכיר במציאות הנוכחית בה לא רק שאנשי המקצוע אינם חוטבי עצים ושואבי מים של המעמד העליון אלא הם צפויים להיות האנשים שיובילו את המשק, בעלי עסקים מצליחים ובעלי מקצוע מבוקשים. 140,000 תלמידים לומדים היום בחינוך הטכנולוגי והמקצועי במשרד החינוך, שנלמד מכיתה י’ ועד כיתה יב’ בכ-860 בתי ספר בפריסה ארצית מלאה, מדן ועד אילת, וסביר להניח שרוב הקוראים של כתבה זו כלל לא מודעים לעובדות הבאות לגביהם. 

בעבר: פחחים ורתכים, היום: גם מהנדסי תוכנה ורובוטיקה

הנטייה לכרוך מקצועות שונים תחת כותרת הגג “חינוך מקצועי” עלולה ליצור רושם לא נכון. היא מחברת יחד חינוך מקצועי (שמקנה מיומנויות טכניות והכשרה לחיי עבודה) וחינוך טכנולוגי (שמכשיר את התלמיד לעבוד בסביבות עתירות טכנולוגיה).

בפועל, החינוך מקצועי-טכנולוגי מציע כיום 25 מגמות לימוד שונות, מגוונות, שמקיפות תחומי עניין רבים: הנדסת תוכנה, רובוטיקה ומכונות, אלקטרוניקה, מגוון מקצועות העיצוב, ביוטכנולוגיה, מקצועות הניהול העסקי, רכב, אפיה ובישול, חשמל, בניה ואדריכלות, תקשורת ומדיה, עיצוב אופנה וטיפוח החן ועוד. הלימודים המקצועיים-טכנולוגיים מתקיימים בשלוש קבוצות של מגמות: מגמות הנדסיות לתלמידים טובים-מעולים, מגמות טכנולוגיות לתלמידים בכל הרמות ומגמות תעסוקתיות לתלמידים המבקשים ללמוד לתעודת הסמכה מקצועית. 

בנות מכטרוניקה, כיתה יא, תיכון קריית חיים. מקור: יוטיוב

בעבר: בלי תעודת בגרות, היום: עם בגרות ומקצוע ביד

בשנות -60′ הוחלט לכלול תחת קורת גג אחת שני מסלולי לימוד: מסלול עיוני שמוביל לתעודת בגרות ומסלולים מקצועיים-טכנולוגיים, המובילים לתעודת מקצוע. אז הוטבע מושג ה”הסללה” – ביחס להפניה למסלול לחינוך מקצועי. הילדים שהופנו למסלולי המקצועיים לא יכלו לעבור לכיתות עיוניות כי מדובר בכיתות שונות ומסלולי לימודים שונים. על כן עבור רבים ההסללה נתפסה אז כדרך ללא מוצא.

משנות ה-80′ שונתה המדיניות, נוסף חינוך מדעי במסלול הטכנולוגי, והתאפשר לתלמידים המקצועיים גם ללמוד לבגרות. מראשית שנות האלפיים כל תלמידי החינוך הטכנולוגי חויבו ללמוד מקצוע מדעי כתשתית לחינוך טכנולוגי, כשהטובים מביניהם ימשיכו ללימודי מדע מוגברים. החינוך הטכנולוגי והמקצועי מאפשר לתלמידים לסיים את הלימודים עם בגרות מלאה עם התמחויות חדשניות ורלוונטיות. לא רק שבחירה במגמה מקצועית/טכנולוגית לא פוגעת בסיכוי לתעודת בגרות. במקרים רבים היא מגדילה אותם, שכן הצלחה בלימודי המקצוע נותנת מוטיבציה להצליח גם בלימודים העיוניים. מתוך 151 מקצועות לבגרות, 57 אינם עיוניים אלא עוסקים בנושאים מקצועיים-טכנולוגיים כאלקטרוניקה, רובוטיקה, הנדסת תוכנה, סייבר, קוסמטיקה, מכונאות רכב ומלונאות. לתופעה זו השלכה מרחיקת-לכת על החינוך ועל התעשייה בישראל.  

בעבר: נחיתות ביחס לחינוך העיוני, היום: מהפך לטובת התכל’ס

המיתוג החדש של המגמות בחינוך המקצועי-טכנולוכי וההתמחויות הרלוונטיות בשנות האלפיים משכו תלמידים טובים לבחור במסלול המדעי-טכנולוגי. בתי הספר פיתחו התמחויות חדשות תוך חיבור לאקדמיה ולתעשייה. השינוי האמיתי בא מהעתקת מודלים מצליחים מהאקדמיה. תוכניות הלימודים החדשות שפותחו שילבו בין ההכשרה המדעית המודולרית, מגמה טכנולוגית מתקדמת והתמחות ייחודית מעשית כמרכיבים שונים בתעודת הבגרות ובהכשרה של התלמידים. לראשונה תלמידים בחינוך העיוני הרגישו שהם בעמדת נחיתות.

הכשרה תיכונית טכנולוגית-מדעית נותנת לסטודנטים במדעי ההנדסה היכרות ובסיס טוב יותר לתחומים אותם הם ילמדו. ההכשרה הטכנולוגית מחזקת ומזמנת בסיס שהוא מעבר לתחום ידע מסוים. מדובר על כישורים כמו יכולות תכנון, עבודת צוות, דיוק, מחקר – שלא מקבלים בחינוך העיוני. התלמיד הטכנולוגי עובד מאוד קשה, כדאי לציין, הוא חייב לצבור נקודות ובונוסים, עולם הידע שהוא רוכש הרבה יותר רחב, מיומנויות משוכללות ורבות – מה שלא קיים בחינוך העיוני. זה עולם של תכל’ס, ובעולם הזה יש יתרון מובהק למי שצובר ניסיון מעשי בחיים כמה שיותר מוקדם.

בעבר: הסללה, היום: בעקבות אירופה

אם צריך למצוא דוגמה למקום בו הצליחו להשתחרר מהעבר ויצרו חינוך מקצועי-טכנולוגי מעורר קנאה צריך להעיף מבט מערבה לאירופה. מחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שבחן את החינוך המקצועי-טכנולוגי במדינות העולם, גילה כי במדינות רבות באירופה התקיים בעבר, כמו בישראל, תהליך של הסללת המעמדות הנמוכים לחינוך המקצועי. אלא שהן הצליחו להשתנות וקידמו חינוך מקצועי הקשוב לתלמידים. בעוד בישראל רק 38% מהתלמידים מקבלים חינוך מקצועי, באיחוד האירופי האחוז קרוב ל 50%, ובמדינות סוציאל-דמוקרטית מובהקות הוא עומד על 69% (שוויץ), 60% (גרמניה), ו-55.5% (נורווגיה). התחזית היא כי בישראל נחזה במגמה דומה ומספר התלמידים בחינוך המקצועי יגדל בשנים הקרובות וידביק לבסוף את הפער מול אירופה.

היום: העתודה הטכנולוגית, אורט רחובות

בעבר: הסללה, היום: מקפצה לחיים 

אם בעבר החינוך המקצועי-טכנולוגי נחשב דרך ללא מוצא הרי שהיום המגמה התהפכה ומגמות הלימוד בחינוך הטכנולוגי הן קרש קפיצה אטרקטיבי הן למסלולי ההנדסה באקדמיה והן לשוק העבודה ולצורכי התעשייה של מדינת ישראל לשנת 2016. תלמידי החינוך המקצועי-טכנולוגי יכולים לקבל תעודת מקצוע רלוונטית לצד תעודת הבגרות ובכך נפתחות הזדמנויות רבות יותר בשירות הצבאי ובהשתלבות בשוק העבודה בעתיד. תלמידי החינוך המקצועי-טכנולוגי יכולים להמשיך ללימודי טכנאים והנדסאים באקדמיה וכן הלאה. יתרון זה חל גם לגבי הלימודים באוניברסיטה: בחלק מהמגמות האקדמיה מכירה במספר נקודות זיכוי על מקצועות שנלמדו ובוגרי המקצועות האלה זוכים לביקוש רב בצה”ל.

הורים צעירים רבים מביטים בחשש על המציאות הכלכלית-חברתית שנוצרה בעשורים האחרונים ותוהים לעצמם אם הם יוכלו לתמוך בילדיהם כשיתבגרו בהיקף דומה לתמיכה שהעניקו להם ההורים שלהם. במובן זה, חינוך המקצועי הטכנולוגי “מכין” את הילדים לחיים האמיתיים טוב יותר ומאפשר להם לעמוד על שתי רגליים. נוסף על כך, בשנים האחרונות נרשם ביקוש גדל והולך לבעלי מקצוע טכנולוגיים ברמת שכר טובה עם ביטחון תעסוקתי גדול יחסית.

בעבר: כפייה, היום: בחירה

המילניאלים, האנשים הצעירים שלומדים היום בבית הספר התיכון, שונים משמעותית מבני הדורות שלפניהם. אם בדורות הקודמים הורים דחקו בילדים ללמוד מקצועות “שיאפשרו להם להצליח בחיים”, העיקר שהילד ילך לאוניברסיטה, בין אם הילדים נועדו למקצועות האלה ובין אם לא, היום התלמידים נוטים ללמוד את מה שמעניין אותם, את מה “שמדבר אליהם” והם מרגישים קרובים אליו, בהתבסס על מגוון הכישורים שלהם. הקירבה הזו היא שמגדילה את הסיכויים שלהם להצליח בלימודים, הן העיוניים והן המקצועיים. מסלולי הלימוד בחינוך הטכנולוגי-מקצועי פותחו על מנת לאפשר למגוון התלמידים למצוא את תחום העניין של כל אחד מהם ובכך, להביא לידי ביטוי את כישוריהם האישיים. לצד למידה עיונית, התלמידים הטכנולוגיים-מקצועיים מתנסים בתחום הלימוד שבחרו באופן מעשי בסביבה עתירת טכנולוגיה שהופכת את חווית הלמידה למוחשית, מעניינת ומגוונת. התפקיד של הורים היום הוא להנחות את הילדים ולתמוך, לספק להם את המידע הרלוונטי ולייעץ להם, אבל מי שיקבל את ההחלטה הסופית אודות עתידם יהיו הילדים עצמם. 

בעבר: לבנים, היום: לבנות ולבנות ולכולם

מגמות הלימוד מותאמות לבנים ובנות גם יחד, לכל המגזרים השונים והייחודיים במדינת ישראל. הגיע הזמן לנתץ את החלוקות הישנות. אין סיבה שבנות ילמדו אפיה ובישול ובנים רובוטיקה והנדסת תוכנה ולא ההפך. בנות מבוקשות גם במקצועות הסייבר, האלקטרוניקה, הבניה והאדריכלות ועוד. זה עולם שבו יוצא הדופן בולט לטובה ועל כן מספק הזדמנות גם לבנות לפרוץ קדימה ולכבוש טריטוריות שבעבר נחשבו גבריות באופן מובהק.