מה שהופך את המפגש בין ג’רי סיינפלד לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לכל כך מוצלח, הוא הניסיון ליצור שיחה לא רשמית ביניהם. שיחה על כלום.
למרות שסיינפלד מודה במהלך השיחה שגם הניסיון הזה הוא הצגה, התוצאה מוצלחת למדי. על סיפה של שנתו האחרונה של אובמה כנשיא, הוא חווה את מה שהוא מכנה כרגע המביך ביותר שלו כקומנדר אין צ’יף.
הוא ישב עם סיינפלד לשיחה בפרק של Comedians in Cars Getting Coffee. על אף שבפורמט של התוכנית סיינפלד לרוב נוסע עם קומיקאים עם רכב מפואר, אובמה אמר מספיק דברים מצחיקים כדי לזכות אותו בכרטיס כניסה לתוכנית, אומר סיינפלד בפתיחה.
עוד שינוי מהמתכונת הרגילה של סדרת הרשת הזו היא זמן הנסיעה המוגבל במתחם הבית הלבן. כאשר הם “מנסים” לצאת עוצר אותם המאבטח ומודיע לסיינפלד שהוא לא יוצא עם הנשיא.
לאחר שהקורבט סטינגריי בעלת החלונות המפוצלים מ-1963 (כל האסטרונאוטים של נאסא נהגו בדגם הזה בשנות השישים!) נעצרת מול שדרות פנסילבניה 1600, סיינפלד נכנס לבית הלבן ונוקש בזגוגית של החדר הסגלגל. הוא מתיישב על הספה וטועם תפוח. “אלה רחוצים? הוא שואל את אובמה, ומרגיש לגמרי בבית.
נושאי השיחה שלהם הם בין כלום לשפיותם של מנהיגי העולם (“רובם לא שפויים”, אומר אובמה) וההנאה שבקללות (אובמה מרשה לעצמו לקלל כשהוא לבד, אבל הוא לא מסתובב בתחתונים בבית הלבן).
רוב השיחה היא בנושא מה קורה לבחור רגיל שמוצא את עצמו בחדר הסגלגל, בבית הלבן ובעמדה של עוצמה יוצאת דופן. איך מסתגלים הן לפריבילגיות והן ללחצים שבאים עם התפקיד.
אובמה מודה כי הוא מתגעגע לימים בהם הוא היה יכול ללכת בפארק בלי שאנשי השירות החשאי ילכו אחריו או שאנשים יעצרו אותו. “אנונימיות היא לא משהו שחושבים עליו כבעל ערך עד שהיא נעלמת”, הוא אמר. סיינפלד דווקא חושב שלהיות מפורסם זה הרבה יותר טוב. “תמיד רציתי להיות בתוכנית על כלום”, אומר אובמה ומסביר למה הוא מתגלח לפני האימון ולא אחריו.
