אין דבר עצוב יותר מההודעה האחרונה ששלח אדם יקר ואהוב אליכם. הודעה קטנה, לעיתים טריוויאלית, לא משמעותית לכאורה אבל כזו שהופכת להכל כשהאדם איננו יותר. כולם היו שם, ברגע הזה בו קיבלו הודעה שהשאירה אותם בהלם כאשר האדם החליט להיפרד או מת ללא שום התראה.
אז למה כדאי להציץ ולהיפגע מהטאמבלר “ההודעה האחרונה שהתקבלה“, ככל הנראה הדבר הכי צובט בלב, מדכא ואנושי שיש? כדי להיזכר שאנחנו לא לבד ובחוץ רבים מתאבלים עדיין על האובדן ומשמרים יחד זיכרון קטן שנשאר בזכות הטכנולוגיה.
זה לא תמיד מעורר השראה. מחילופי ההודעות אפשר ללמוד שאנשים הם יצורים פחדנים ודוחים כאשר הם מחליטים שזהו זה וניתן לגלות שרבים פרשו מעולם זה כאשר לפחות הצליחו לשלוח הודעה מרגשת או משמחת.
התיעוד הדיגיטלי הזה מצליח להמחיש את החלל שנותר מאחור, את הבדידות, את ההיאחזות במילה הכתובה, את הצורך שלנו להמשכיות וחוסר היכולת שלנו באמת להיערך לנטישות.
אנשים רבים שולחים לאתר את ההודעה האחרונה שקיבלו ומצפים לאהדה ותמיכה בהתאם. מי שעומדת מאחורי הרעיון הוא אמילי טרונקו, תלמידה בת 15 בלבד. “תמיד הוקסמתי מהצצות לתוך חייהם של אחרים”, היא סיפרה ל”באזפיד”. היא האמינה שההודעה האחרונה מאדם שעזב או הלך לעולמו ישאיר משהו עוצמתי מאחוריו ואכן צדקה. חלק מההודעות ארוכות, אחרות קצרות, חלק עצובות ואחרות מרושעות. מה שבטוח, אפשר להזדהות ובעיקר מומלץ לבהות בסרטון של גור חתולים כדי לשכוח את התחושה הקשה המלווה את הקריאה.
הנה הבחור שביקש שהיא לא תיצור קשר איתו. הוא פשוט החליט שאינו מחבב אותה ולא רוצה להיראות עם אחת שנראית כמוה.
“זו הפעם האחרונה שאבכה עליך או בגללך”
“אני מצטער”
“אתה תמיד תהיה בעל משמעות עבורי ולא רציתי שזה יגמר ככה”.
ההודעה של אדם שמת ממנת יתר יום אחרי והשאיר את הבחורה מרוסקת:
ההודעה האחרונה מסבתא:
כשנגמרו המילים:
אז טעות אחת וסיימנו לתקשר לתמיד?
“אני מצטער. אני נשבע לאלוהים שאנסה לעשות אותך שמח”
הבחור הזה מת ממנת יתר למחרת אחרי שחייך כה חזק מלחשוב עליה
הבחור שלא בא כי אינו אוהב אותה יותר
הוא היה שיכור מדי ומת בתאונה
“איזו דרך נוראית לגלות”, אמר למי שבגד בה עם חברתה
“אוקי, אז נתראה” אבל לא קרה
“שום דבר לא קרה”, ענה הבחור שלפתע התהפך עליה
“האם זה מספיק?” אבל זה אף פעם לא מספיק
תמונת שער: Shutterstock
