בדידות הופכת לחברו הטוב של האדם. ככל שאנחנו מחוברים יותר למסכים ולגאדג’טים אנחנו מנותקים יותר.
אנשים משדרים אושר וחיים טובים ברשתות החברתיות אבל רבים מהם חיים בגפם ונרדמים לתוך הכרית בדמעות. בדידות היא מהות קיום החיים המודרנים ולא במקרה חוקרים רבים מנסים לפצח אותה. אז ברור שהפתרון הוא למצוא חברים, ליצור קשרים, לפתח תחביבים אבל בדידות הרי יכולה להתקיים גם בחדר מלא באנשים.
סקר שנערך ב-2010 גילה כי 35 אחוז מהאמריקנים מעל גיל 45 חשים בדידות. אין סיבה להאמין שבישראל אין מספיק נתונים עצובים ואנשים שחשים כך גם אם הם נראים כמי שמנהלים חיים מלאים. אגב, לפני שלושה עשורים הנתון עמד על 20 אחוז פחות בארצות הברית. כלומר, אנחנו במגמת עליה בכל הקשור לנפש הבודדה שלנו. תחושת הלבד הזו מגבירה את הסיכויים שלנו למות בגיל צעיר. ובנימה אופטימית זו, תשמחו לדעת שיש נשק אפקטיבי שהתגלה נגד תחושת בדידות והיא לדמיין.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת “שפילד” בבריטניה גילה כי חלומות בהקיץ על אהובינו יכולים להגביר תחושת חמימות, שייכות, חיבור ואהבה. המחקר בוצע על 143 נחקרים אשר נשאלו עד כמה הם בודדים. בלי לומר להם את האמת על הממצאים שלהם, לכל נחקר נאמר ש”התוצאה שלהם נמוכה מהממוצע”. אחר כך הנחקרים חולקו לשלוש קבוצות. חולמים חברתיים בהקיץ, חולמים בהקיץ וקבוצת בקרה.
קבוצת החולמים בהקיץ התבקשו לעשות בדיוק את זה: לחלום בהקיץ ולחשוב על עצמם.
החולמים החברתיים בהקיץ התבקשו לדמיין סצינות עם אנשים אהובים.
בהסתמך על התשובות והממצאים הם מצאו שהחולמים בהקיץ הרגישו הרבה יותר טוב – בעיקר החולמים החברתיים בהקיץ.
מומלץ לקחת את המחקר בערבון מוגבל. הוא עסק בסטודנטים שגילם 23 בממוצע והרוב (87 אחוז) היו נשים. למרות מידת הדיוק במציאות, עדיין עולה הכוח בדמיון. לא מזמן כתבתי פה על מחקר בקרב אסירים הכלואים בצינוק עם עצמם ועל המוות החברתי שהם חווים. מה שהחזיק את אחד האסירים היו המחשבות שלו על יקיריו. הוא דמיין שהם יושבים לידו וצופים בטלוויזיה. זה מה שעזר לו להתמודד עם תחושת הלבד האיומה.
באופן אישי זה לא היה גורם לי לחוש טוב יותר אם אדמיין קשרים עם אנשים שאני אוהבת ואינם לידי. זה לא היה עובד עלי ומחשבות אינן באמת תחליף לאדם בשר ודם מולך. ההפך, הן מזכירות לך שאתה לבד והם אינם. נראה כי עליהם לחקור את העניין הרבה יותר לעומק ולבחון בדיוק איך חשו אותם אנשים כעבור זמן והאם הגעגוע והזיכרון לא דיכא אותם כעבור זמן קצר שוב.
לפחות לכל אדם יש את הסמרטפון שלו, שאינו מתכוון לעזוב אתכם לעולם.
תמונות דרך Shutterstock
