הסיפור הבא הוא הוכחה מושלמת לכך שאפילו מחזור לא עומד בפני הרצון.
קיראן גנדי,26, התאמנה במשך שנה שלמה לקראת מרתון לונדון למען קידום מודעות לסרטן השד, שהוא גם המרתון הראשון שהיא אי פעם השתתפה בו. מדובר בבחורה די מוכשרת ומעבר להשתתפות במרתון היא גם בעלת תואר שני מבית הספר לעסקים של הרווארד.
לקראת המרתון הבינה גנדי שהיא עומדת לקבל מחזור ביום המירוץ, דבר שהוא לא בעייתי בפני עצמו אך די מבאס למרתון ראשון. גם העובדה שהיא מעולם לא רצה כשהייתה במחזור לא ממש עזרה.
היא כמעט ויתרה על ההשתתפות, לא היה לה מספיק מידע על איך רצים מרתון במחזור והיא חששה שטמפון יצור חיכוך באזור.
כדי לנסות להחליט מה לעשות, היא פנתה לשתי חברות שגם משתתפות במירוץ. "הן היו כל כך חיוביות. זו הייתה התמיכה הרגשית שעזרה יותר מאשר עזרה מילולית באשר למה כדאי לעשות", היא סיפרה. הן אמרו לה שברגע שהיא תתחיל לרוץ היא לא תחשוב על זה וההתרגשות מהמרוץ תסיח את דעתה.
ואכן ביום המרתון זה מה שעזר לה מעבר לתרופות. היא החליטה שתעשה כל הדרוש כדי לסיים את המירוץ. "כשיש לך כל כך הרבה תמיכה, את רוצה לעשות עבודה טובה. רק רציתי שזה לא ישנה. אבל זה כן משנה בחברה שלנו. אם זה לא היה משנה, כולן היו מדממות באופן חופשי כל הזמן, אבל במקום זאת אנחנו צריכות להסתיר את זה", היא סיפרה.
לא הפריע לה מה יגידו אחרים, אבל היא התפדחה כי ידעה שאבא שלה ואחיה מחכים לה בקילומטר ה-14. היא ניסתה להסתיר את הדם. אבל לא היה להם אכפת. הם רק חיבקו אותה וצילמו.
"כל הניקיון הזה שאנחנו עושות, כל הבושה שנשים מרגישות, זה לא משנה. הם המשפחה שלי, זה גם הדם שלהם. זה מחבר בין גברים ונשים באופן מדהים. במקום שגברים יגעלו מזה או שנשים יגעלו מהגוף שלהן, אנחנו צריכים להתקדם", סיכמה גנדי.
התוצאה של המירוץ הייתה הרגשה של התעצמות, והרי לא כל יום אישה זוכה לרוץ כשהיא מדממת באופן "חופשי" כל הדרך.
אך למרות הכל היא עדיין לא בטוחה אם תרשם למרתון הבא: "אצטרך לראות. אולי אם זה לא יצא בסופ"ש של מחזור!"
