מכירים את זה שאיכשהו מתפלק לכם לשמוע את הקול שלכם דרך הקלטה או סרטון וידאו? הו, האימה! הרי, אין מצב שככה אתם נשמעים. אתם לא יכולים שלא לחשוב איזה קול נוראי יש לכם, ציפציף כזה. אם יכולתם, לא הייתם פוצים את הפה שלכם לנצח. מה שבטוח, זה לגמרי מוריד את הביטחון העצמי. אם זה קורה לכם כשאתם שומעים את עצמכם, זה יכול לקרות גם כשאתם רואים תמונות של עצמכם. "אוף!! איך זה שפעם הייתי כל כך פוטוגני ואיכשהו איבדתי את זה?!" אתם תוהים לעצמכם תוך כדי בהייה בעוד תמונה מביכה.
אבל תנשמו לרווחה. זה לא שאתם הרבה פחות פוטוגניים מפעם אלא שצברתם מאז הרבה יותר שעות צפייה בעצמכם דרך המראה ומתברר שיש הבדל גדול מאוד בין מה שנשקף במראה לבין מה שתיעדתם במצלמה. כך לפחות טוען מחקר חדש שנעשה לאחרונה, ממנו עלה שבני האדם חלשים במיוחד בזיהוי תווי הפנים של עצמם, מה שמוביל למסקנה שאם בא לכם לבחור תמונת פרופיל לפייסבוק – טוב תעשו אם תתנו למישהו אחר לבחור עבורכם את התמונה. כל אדם אחר חוץ מאמא, למשל, יתאימו למשימה והסיבה היא כי האם משוחדת בכל מקרה וברור שהיא תבחר בתמונה מגיל שנה, כשאתם שוכבים, שמנמנים על הספה בלבוש אדם וחווה.
החוקרים מאוניברסיטת "דרום ויילס החדשה" באוסטרליה מצאו שלאדם ממוצע יש סיכוי נמוך פי 7 (!) מאשר לזר גמור לזהות באיזו תמונה הם נראים הכי דומים לעצמם מתוך אוסף של תמונות. במילים אחרות אנחנו חיים באשליה לגבי איך שאר העולם רואה אותנו. "למרות שאנחנו חיים יחד עם הפרצוף שלנו יום אחר יום", דיווי ווייט החוקר המוביל מסביר, "תפיסת המראה שלנו איננה אובייקטיבית ומעורבבים בה גם הזיכרונות שלנו שמפריעים לנו לראות את עצמנו כפי שאנחנו נראים עכשיו".
קים קרדשיאן. בספר שלה "סלפיש" לא תמצאו את ההסבר הזה
במחקר נתבקשו 130 סטודנטים להוריד 10 תמונות שלהם מפייסבוק ולתת להן ציונים בהתאם לרמת הדמיון שלהם לאיך שהם נראים במציאות. אחרי זה הם נתבקשו לצלם סרטון קצר של עצמם וגם 2 תמונות – אחת רגילה והשניה בה הם מחייכים. במקביל נבחרו גם נבדקים זרים לגמרי שגם הם היו צריכים לתת ציונים לתמונות.
התוצאות הראו שהזרים דירגו באופן שונה לגמרי את התמונות ומידת הדמיון שלהן למראה במציאות בהשוואה למצולמים ולא רק זה, אלא שהם גם היו פי 7 מדוייקים יותר. איך זה ייתכן? מתברר שבכל אשם אפקט שנגרם מהיכרות ארוכת זמן. במילים אחרות: אנחנו מעדיפים את מה שהתרגלנו לראות או לשמוע. זו הסיבה שאנחנו מעדיפים את הקול שלנו כפי שהוא נשמע לנו תוך כדי דיבור ולא כפי שהוא נשמע כשהוא חיצוני לנו – בהקלטה. גם לגבי המראה: אנחנו רגילים להסתכל על עצמינו במראה ולא דרך תמונות וזו בדיוק הסיבה לכך שאנחנו מתים על תמונות סלפי ותמיד יוצאים בהן הכי טוב, לפחות לטעמנו. כלומר, זה לא שבמציאות אנחנו נראים פחות טוב ממה שאנחנו חושבים אלא רק אחרת ממה שאנחנו חושבים ואילו דרך תמונות הסלפי אנחנו מצלמים ותופסים את עצמינו בדיוק כמו שאנחנו רגילים ואוהבים – דרך המראה.
המסקנה היא שכנראה אנחנו גרועים במיוחד כשאנחנו צריכים לשפוט את המראה שלנו, מה שמוביל לעוד מסקנה – אם אתם חושבים שפרצוף ברווז זה יפה אז כנראה שאתם שוב טועים אז יאללה, תתקדמו ולפחות בזה תסמכו על אחרים ותשאירו את שפתי הברווז בספארי 🙂
דרך: science alert
