העובדה שיש אנשים מפורסמים נובעת משלל סיבות, כסף, הצלחה, יופי, כישרון ואחרון חביב: ייחוס.
בעוד יש כמה יורשים שבאמת מצליחים לפאר את שם משפחתם אחרים לא עשו דבר או חצי דבר כדי להיות ראוים להכרה התקשורתית. להיות “בן או בת של” זה קללה וברכה. קללה כי אתה חייב להוכיח את עצמך ותמיד תהיה בצל של הוריך וברכה כי בכל זאת, הטייטל פותח דלתות רבות והזדמנויות. נולדת מראש לעולם שכולו טוב, הון, תנאי מלוכה ועדר של פפראצי הצמאים לתצלום שלך.
בעידן הנוכחי, בנים ובנות של הם מכונת מזומנים מהירה. גייסת נצר סלבריטאי וכבר יצרת באזז והד תקשורתי.
האם הסלב מעניין? מוכשר? יפה במיוחד? נדמה שאין ציפיות כאלה בכלל. רק תביא את השם ואנחנו נקדם אותך, זה המוטו החדש. את שיא המיאוס מהתופעה חטפתי כאשר נתקלת בקמפיין החדש של לילי רוז דפ, עליה כתבתי בעבר פה.
מעבר לכך שהיא בעלת מראה נחמד אך סתמי למדי, היא הבת של ג’וני דפ ופרודתו ואנסה פאראדי. לצערה, היא לא ירשה כנראה כלום משני אלה בכל הנוגע למראה פיזי אבל מה זה משנה, שאנל חטפו אותה לתצוגת אופנה וכעת לקמפיין משקפי שמש. “היא נערה מהדור החדש ויש לה איכויות של כוכבת”, קשקש קרל לאגרפלד.
קמפיין “שאנל”. פיהוק
בעוד שהוריה עבדו קשה כדי להגיע לאנשהו או לפחות זכו לתהילה בזכות כמה פרמטרים מעניינים יותר מלהיות “הבת של” דפ הצעירה, 16 וחצי, כבר קטפה קמפיין יוקרתי שדוגמניות וסלבריטאיות מדהימות ממנה יכולות רק לחלום עליו.
מה מחפש מעצב על נחשב כמו קארל לגרפלד בפרזנטור? לא ברור. דפ הצעירה לא הספיקה לעשות דבר או חצי דבר בעולם זה כדי לזכות בקמפיין כזה.
היא לא מעוררת השראה. היא לא אמרה דברים מעניינים, היא לא נתנה נאום מעורר השתאות (כמו אמה ווטסון) והיא לא יפה כמו כוכבת קולנוע. היא ילדה של שני הורים מפורסמים וזה הכל.
רוז היא אולי בחורה נחמדה ונחמד ללגום איתה קפה בצהריים אבל מה נסגר עם ליהוק פרזנטוריות? הדפית הזו מצטרפת לרשימה ארוכה של יורשים מפורסתמים היונקים מתהילת קשריהם המשפחתיים: קנדל ג’נר המשמימה נקטפה ל”אסתי לאודר”, דרי המינגווי, נצר של ארנסט המינגווי הייתה הפרזנטורית של סלבטורה פרגאמו, ג’ורג’יה ג’אגר, הבת של מיק וג’רי דגמנה ל”רימל” ועוד, רומיאו בקהאם הצעיר קטף קמפיין ל”ברברי”, טלי לנוקס, הבת של אנני שדגמנה בהרבה תצוגות, דילן ברוסנן הבן של פירס שמדגמן ל”איב סאן לורן”, תיאדורה ריצ’רדס, בתם של קית’ ופאטי שדגמנה למותגי על, קאיה גרבר, הבת של סינדי קרופורד שדגמנה לקו הילדים של ורסצ’ה, הבנות של מריל סטריפ כיכבו באיזה קמפיין, כי הוא הבן של דיוויד וויקטוריה.
נראה שאין יותר כיף בעולם מאשר להיוולד על הצד הטוב של המפה הגנטית. גם אם לא ירשת מראה כובש, זה לא משנה. מעולם לא ראיתי תהילה כה מקוממת הבנויה על כלום.
האם זה עובד על הצרכן? האם באמת פרצופה המתוק והמרדים של לילי רוז דפ ישכנע נשים לרכוש משהו משאנל? יש מצב כי הנה, כותבים עליה. אבל אני כותבת שורות אלה אחרי שעפתי פה על סופיה מצטנר, היפיופה בת ה-14 וחצי מחולון שכבשה את לבי בזכות סיפורה האישי, צניעותה ואישיותה וכן, יופיה המהפנט.
כשאחת כמוה מצליחה לככב במודעה ל”דיור ולפתוח את תצוגת האופנה שלו הלב מתרחב. לילי רוז לעומתה נולדה עם כפית זהב בפה ולא מביאה איתה שום מראה מרתק. היא פשוט סוחבת את שם המשפחה דפ.
זה לא שכל “הבנות של” לא מבטיחות משהו. חלקן אולי מעניינות, מוכשרות ואפילו יפות אבל נראה כי קיצור הדרך הזה לעבר סטאריזם מטמטם את המוח. הוא בא בקלות מדי והמסר שעובר הוא שהיום רק חשוב שתהיה מפורסם ולא משנה על מה.
העולם דורש מהם כה מעט עבור התואר. היה נחמד אילו בתי אופנה היו לוקחים יותר סיכונים, מהמרים על הדבר הבא באמת, צדים טיפוסים ופרסונות עם ערך מוסף – חברתי, תרבותי, אינטלקטואלי ופיזי.
אין דבר יותר בטוח ועצלני מאשר לזרוק קמפיין לילדה שלא עשתה מאמץ להשיג משהו בחייה. איך אפשר להילחם להכרה ועצמאות אם מלקקים את פירורי הקמפיינים הקלים האלה. מה גם, מדובר בבנות עשירות שיכולות לשאוף להצלחה בזכות עצמן.
כעת אין אדם שחושב שדפ השיגה את שאנל בזכות עצמה וחבל שזה מה שמלהיב בתי אופנה אלה. במקום לבנות שמות הם תופסים טרמפ. במקום להוביל הם מובלים. בקיצור, פיהוק. ככה זה נראה כש”שאנל” מחפש איט גירל בכוח. תהיו בטוחים, הבחורות המעניינות באמת לא נמצאות שם.
מצטנר. מהממת ביופיה ובעלת סיפור אישי מרגש
ג’רג’יה ג’אגר, עוד בת של:
קנדל ג’נר, אחותה למחצה של קים קרדשיאן
הבנות של מריל סטריפ
קאיה גרבר, הבת של סינדי קרופורד
דילן ברוסנן, הבן של פירס
דילן פן, הבת של שון ורובין רייט
טלי לנוקס, הבת של אנני
דרי המינגווי, הבת של מריאל ונצר של ארנסט
תיאדורה ריצ’רדס, הבת של קית’ ופאטי
