שמים את הז’ בבאז: קרב משוררים בפייסבוק בין מאיר ויזלטיר לרועי חסן

מלחמת התרבות עוברת לחזית חדשה: לאחר שהמשורר רועי חסן הצליח לעצבן לא מעט אנשים עם שירו “אם יהיה שלום, כל הערסים יבואו” – שיר שגרר אחריו האשמות בשימוש סטריאוטיפים שליליים נגד אשכנזים – כעת הוא מושך ביקורת גם מאחד מוותיקי השירה העברית, מאיר ויזלטיר.

בסטטוס שהעלה אמש ויזלטיר הוא מאשים את חסן בחנפנות, ונמנע במופגן מלכנות אותו משורר (תוך הסתפקות בתיאור הפחות מחמיא, “כתבן”):

ההאשמות של ויזלטיר היו יכולות להישאר נשכחות, מכיוון שמדובר בסטטוס פרטי שאינו גלוי לציבור הרחב, אלא שמישהו טרח לעדכן את חסן לגבי הדברים שפורסמו בגנותו, וחסן הגיב בצורה חריפה לא פחות:

הריב הפומבי בין השניים זכה לתפנית מוזרה כאשר הסטטוס שפרסם חסן זכה לתמיכה בלתי צפויה מכיוון ח”כ ינון מגל:

התמיכה מכיוון ח”כ מגל בחסן מפתיעה לאור הפער הגדול הפעור בין עמדותיהם של השניים: חבר הכנסת, שרק לאחרונה הכריז בסטטוס שפרסם שהתרבות הערבית לא תרמה דבר לעולם מלבד “דם ודמעות” (לאחר מכן ערך מחדש הסטטוס כך שיגיד שהתרבות הערבית תרמה “בעיקר” דם ודמעות) נראה כמו תומך בלתי-סביר למשורר שנאבק נגד הדימוי של התרבות המזרחית כנחותה על-פני התרבות המערבית.

זאת גם לפני שלוקחים בחשבון עד כמה רחוקות דיעותיו הימניות של חבר הכנסת, הוגה הסיסמה “קודם כל ישראלי”, מהדיעות הפוסט-ציוניות של חסן, שהכריז בעבר כי הוא רואה בציונות שורש כל הרע במדינה. ככל הנראה, העוינות המשותפת כלפי ויזלטיר וכלפי האליטות האשכנזיות הישנות, אותן מבקר חסן, עוזרת למגל להתגבר על הפערים הללו.

ויש בין המגיבים גם מי שממהר להשוות את הריב בין שני האמנים לסכסוכים ידועים בין ענקי-רוח בעבר:

אילו התפתחויות עוד צפויות לנו בהמשך? במקורות היהודים נאמר “קנאת סופרים תרבה חכמה”, וניתן רק לקוות שהסכסוך הניטש בין צמד היוצרים ישמש לשניהם כהשראה שישקיעו ביצירותיהם בעתיד, כך שכל חובבי השירה יצאו נשכרים – אם כי לדעתו האישית של כותב שורות אלו, שירה היא מדיום מיושן, שכבר מיצה את עצמו, ומריבות באינטרנט הן צורת אמנות משעשעת הרבה יותר.