כנראה שמישהו צפה ב”חמישים גוונים של אפור” ולקח את הסרט הזה קצת יותר מדי קשה, אם להסתמך על המקרה הזה, בו אם הוציאה את בתה הגותית מבית הספר לאחר שסגן המנהל עבר את הגבול.
הביטו על הנערה הצעירה בת ה-15 לפניכם, ארין אנאיס הארט נראית לא יותר מבחורה שנהנית להתלבש כגותית ומגניבה לגמרי. אין בה דבר מיני וחושפני והיא לא מעוררת שום אסוציאציות של אקשן בין הסדינים. היא בעיקר לא רצתה שסגן מנהל בית הספר, האיש שאמור לדעת מתי לדבר ומתי לסתום יזרוק את הביטוי “היא נראית כאילו היא עושה קשירות”.
למרות שהיא לבושה ביותר צניעות מכל מעודדת נלהבת, היא התבקשה לצלצל לאימה מבית הספר “קינג צ’ארלס 1” בבריטניה כדי שזו תביא לה מכנסיים להחלפה מאחר והיא לא רשאית לשוב לכיתה עד שאינה “מכוסה מספיק”. האם קאי לא הסכימה להשתתף בשיימינג הפיזי של בתה וביקשה ממנה לחזור הביתה. בנקודה זו כדאי לציין שתלמידות חייבות להגיע בתלבושת אחידה לבית הספר אך בימים מיוחדים הן רשאיות לבוא בבגדים רגילים.
מתוך “חמישים גוונים של אפור”. סגן המנהל חי בסרט
כאשר סגן המנהל צלצל לדבר עם האם, זו ביקשה לדעת בדיוק למה בתה צריכה לחזור הביתה ומה לא היה בסדר בלבוש שלה, אם זו תשאל אותה והוא ענה “היא נראית כאילו היא עוסקת בקשירות”.
האם נגעלה, הרי, בתה בת 15 וזה בכלל לא מה שהיא משדרת בג’קט השחור, חולצה שחורה, טייטס שחורים, מגפיים שחורים. האם התותחית לא נכנעה לשיט של המקום הזה והעדיפה להוציא אותה מהמסגרת הלימודית הזו ולמצוא לה מוסד חינוכי אחר, שלא יניח כל מיני הנחות הזויות רק על סמך בגדים.
בית הספר הזה שיחרר הודעה לקונית ומעפנה: “אנחנו לא נכנסים למקרים ספציפיים (כן, כאשר אלה יכולים לסבך אתכם) וחשוב לנו להבהיר שאנחנו חותרים להעניק סביבה לימודית חיובית ומצליחה (אבל לא נתתם אותה) בלי הסחות לבוש (אבל כן עם סגני מנהלים חרמנים) וזה כולל קוד לבוש”.
בקיצור, צנונים.
