להודו יצא שם רע של “מדינת אונס”. מספר התקיפות כלפי נשים במגמת עלייה וכמות הנשים שנאנסו היא די מבהילה. בתקופה האחרונה נעשים ניסיונות שונים כדי לבלום את הזוועה הזו וכעת בחורה אחת הלכה רחוק והחליטה לפרסם אונליין סרטוני אונס כדי שכולם יראו בדיוק מה חלאות אלה עשו. אבל ישנם כמה אנשים שחשים שאולי היא הלכה רחוק מדי בשביל להעביר את הפואנטה הכואבת.
סוניתה קרישנן היא הפמיניסטית האסרטיבית העומדת מאחורי ארגון הצדקה “Prajwala” והיא תיארה איך זה היה להביט על סרטון לא ערוך של אונס בוואטס אפ.
קרישנן. “למה שאתחשב בצרכים שלהם?”
“צפיתי בווידאו ולתדהמתי, מדובר היה בסרטון אותנטי ולא ערוך”, היא מספרת, “זה היה מבחיל ולא יכולתי להמשיך לצפות. הקטע היה של ילדה קטנה נאנסת על ידי חמישה גברים. מה שהיה מדהים זו העובדה שהם ידעו שהם מוקלטים ולא היה אכפת להם. הם היו מודעים למצלמה וצהלו שם בביטחון”. הסרטון הגיע אליה לאחר שמישהו שנכח במפגשים שלה הביא לה, לאחר שבן דוד שלו הראה לה והוא עצמו קיבל ממישהו אחר.
ראו גם: גבר חשב שזה רעיון טוב להושיט יד מתחת לחולצתה אך הוא התעסק עם הבחורה הלא נכונה
גיבורת העל פריה. עוררה מודעות
קרישנן הפנימה שלא מדובר רק בסרטון אחד שמתגלגל אלא בתרבות המעודדת את המעשים האלה בנשים ושחייבים איכשהו לבלום. האמצעי? הרשת. לא מדובר אפילו בשיימינג של גברים אלה בשום צורה מאחר והם עצמם חושפים את הסרטונים ומעבירים מאחד לשני. הם לא חושבים על ההשלכות. אבל כן מדובר בנושא בעייתי עבור הנאנסת שבעצם, נאנסת פעמיים במובנים רבים מול עין הציבור. אבל קרישנן טוענת שאינה חושפת צילומי פנים שם ואין קישורים לסרטון האמיתי.
האם הנאנסות היו מאשרות את חשיפת הסרטונים? אם ניתן לזהות איכשהו את הנאנסות אז פעילותה של קרישנן מעמידה אותן במצב עגום כאשר כל העולם יכול להיות עד למעשים נוראים אלה ומדובר בחדירה בוטה לפרטיות שלה. אלה חומרים שאמורים להיראות בבית משפט מסודר בחדרי חדרים כדי להביא עונש על האנסים ולא כדי לגרוף צפיות על חשבון הקורבן. אבל במקרה כזה, האינטרס הציבורי רב ומשפט שדה לאנסים הוא לא רע, מאחר והרוב לא סובלים התנהגות זו. השפלה פומבית זה בדיוק מה שמגיע להם.
פני האנסים נחשפים
קרישנן, אשר נאנסה בעצמה בגיל 15, היא פמיניסטית פעילה מאוד ברשת ושמה לה למטרה לשנות את התופעה האיומה הזו. היא שואפת לשנות את הדרך בה רואים נשים בהודו. מאז האונס והרצח של בחורה על אוטובוס בניו דלהי ב-2012, עלו מספר קמפיינים יעילים מאוד שעוררו מודעות כלל עולמית. אחד היה “I never asked for it” וגיבורת על בשם פריה, שנאנסה בעברה אבל החלטתה של פעילה פמיניסטית זו מעוררת דיון ושנויה במחלוקת. נכון, היא עורכת את הסרטונים לפני שמעלה ליוטיוב אבל עדיין לא כולם מרוצים. חלק מהנשים מבינות את המניע אבל לא חשות בנוח עם הדרך. “זה צריך להיות הדרך שבחרה ניצולת האונס בלבד”. מבחינת האנסים, די ברור. היא איתרה את התמונות של פניהם והפיצה מול כל העולם.
בימים האחרונים היא העלתה סרטונים אלה ברשתות החברתיות והאם זו הדרך היעילה להיאבק בתופעה? הרי, מערכת המשפט והצדק חייבת לטפל במקרים אלה ברצינות. עליהם להיענש במלוא החומרה. לא רק דרך הרשת. בחשיפתם למעשה הם נמצאים אשמים עוד לפני המשפט ולפני פסק הדין בעניינם. אולי נעשתה טעות בזיהוי? זה יכול להרוס חיים של אדם אם הוא לא האנס. “התוקף משתמש במדיום כדי לבייש מישהי אז למה שאתחשב בצרכים שלו?”, אמרה בראיון ל-BBC.
מה שכן, לאחר שהיא מעלה את הסרטונים היא מעבירה אותם לחקירת המשטרה וכבר נעצרו שלושה. נותר לקוות שמערכת המשפט והמשטרה יתחילו לטפל ביעילות במקרים האלה כדי שהיא לא תצטרך בכלל להעלות את הסרטונים. התנהלותה פועלת מכך שאין באמת טיפול מהיר ויעיל עבור נשים אלה. כל מחאה ברשת מגיעה בעקבות אכזבה מהקיים ולכן כדאי שגורמי הממשל בהודו יתחילו לקחת את סוגיית האונס בארצם ברצינות יתרה.
