לרבים מאיתנו יש חוב כלשהו למישהו ובדרך כלל זה לבנק. אלה שמחים לתת לנו להגדיל את המינוס עד שזה תופס אותנו ולא מרפה. אף אחד לא אוהב לקבל שיחה מהבנק. חוב הפך לחברנו הסמוי, זה שאנחנו לא גאים בו אבל הוא מלווה אותנו לאורך החיים. מעניק לנו אשליה מדומה שיש כסף כאשר אין. אבל לא כולנו יכולים נהל קשר יציב איתו.
המשבר הפיננסי הגדול ב-2008 לכד גם את בריטאני פאוול, הצלמת של הפרויקט לפניכם. היא נעזרה באשראי כדי לבנות את עסק הצילום שלה ובסוף נעזרה באשראי כדי לרכוש את המוצרים הבסיסיים בסן פרנסיסקו. ב-2012 היא הצהירה על פשיטת רגל ולמרות הבושה שליוותה אותה היא התפלאה על תחושת השחרור והקלות של התהליך.
“בעולם בו אתה צריך לשדר שאתה מצליח כדי להיות מצליח, חשתי בושה”, סיפרה בתקשורת, “חוב סוחב כל כך הרבה משקל בחייך ואז אתה מגיש בקשה לפשיטת רגל ושום דבר לא משתנה”.
ובאמת כשחושבים על זה, זה כמו עול הרובץ מעל ראשך אבל מעולם לא פגשת בו באמת. “זו תופעה מוזרה, כאילו החוב מעולם לא היה קיים. הפיחות הזה התחיל לרתק אותי והתחלתי לדבר עם אנשים עליו. מדובר בתופעה רחבה אבל כל אחד חווה את זה באופן פרטי. תוך כדי הפרויקט לא חשתי בושה יותר לדבר על חיי ומה שקרה בקריירה שלי”.
פאוול החליטה לצאת לעולם ולצוד עוד אנשים עם חוב גדול שמוכנים להיחשף וליצור שיח חדש סביב הנושא אשר נחשב לבעל סטיגמה חברתית משום מה, למרות שחצי מאיתנו תקועים בחוב. בזכות הנחישות הזו היא מצאה עוד אנשים שפתחו את הלב ואת הכיס ושיתפו אותה בדיוק על חיי המינוס.
לפרויקט שלה היא מכנה “The Dept Project” ועד כה היא מצאה חמישים אנשים עם חוב גדול הרובץ על גבם כשמטרתה היא 99, סימבולי ל”תנועת ה-99″ של וול סטריט. בהתחלה היא מצאה אנשים “מפה לאוזן” עד שפרסמה ב”קרייגליסט” מודעה והציעה למצולמים 20 דולר כדי לקבל את הזכות לתעד אותם בביתם, לצד החפצים שלהם וסיפוריהם האישיים.
הפוקוס לא היה על סוג החוב אלא על עצם קיומו ובאופן אישי עניין אותה חוב הסטודנטים. אחת הבעיות בעיניה במערכת ההלוואות האמריקנית היא שהשיטה דפוקה לא רק עבור המלווה אלא עבור הלווה, מעגל אימה כלכלי שלא מצליחים לצאת ממנו. הלווה לא מתחשב תמיד במשברים כלכליים שעלולים לפקוד את הלווה, מה שהופך את ההלוואה לאחד הסיוטים שלא נגמרים.
“זה מטורף לקחת הלוואה של 150 אלף דולר” כסטודנט לאמנות כאשר הסיכוי שתהיה אמן מצליח בחיים האלה הוא מזערי”, מבהירה פאוול, “זה מבהיר עד כמה חוב הוא מסוכן, דבר אמורפי שקשה לאמוד ולקלוט כי הוא אינו משהו פיזי. החוב לא נראה ריאליסטי לפעמים והרבה לא מבינים איך המערכת הפיננסית עובדת, גם בעקבות היעדר השכלה סביב הנושא.
“למדתי הכי הרבה מאנשים שלא מבינים איך החוב עובד בכלכלה שלנו. לצד דברים אלה, אני חושבת שאנשים גם היו נאיבים מאוד”.
הרבה מהתגובות שקיבל הפרויקט היו שאנשים אלה צריכים למכור את נכסיהם כדי לסגור את החוב. דבר שקל לומר וקשה לבצע.
פרויקט הצילום הזה בהחלט מעורר דיון על אחד הנושאים המטרידים בעולם, כאשר בעלי חוב אחרים יכולים להבין שהם אינם לבד. הם גם יכולים להרגיש עד כמה חוב הוא דבר מוחשי ואינו הולך לשום מקום בקרוב. חייבים להודות, החוב מעולם לא היה פוטוגני יותר.
שרה קינג, חוב של 50 אלף דולר
“הלכתי ללמוד ב-2010. היה קשה למצוא עבודה כשסיימתי לימודים אז חזרתי ללמוד. אני עובדת כל היום במלצרות בעודי לומדת”.
ג’רמי אי. מילס, חוב של 30 אלף דולר
“אני כעת בחוב של 30 אלף דולר עקב הלוואת סטודנטים שנטלתי. עשיתי תואר בתחום הרכבת ואני אמור להתחיל להחזיר את תשלומי החוב בחודש הבא ואין לי מושג איך”
מישל מאניס, 35 אלף דולר
“החוב הצטבר אחרי ששילמתי סכום גדול בגיל 23 כשחזרתי לקולג’, הייתי צריכה להתמודד עם ימים כהומלסית בהם נאלצתי ‘לגנוב מפיטר כדי לשלם לפול’, כמו שאומרים”
לעוד משתתפם בפרויקט תוכלו ללחוץ כאן
