לאורך ההיסטוריה אנחנו שומעים וקוראים בעיקר על מעלליהם הנוראים של גברים. מעשי רצח, התעללויות וזוועות אחרות במהלך השנים מיוחסות לרוב לזכרים וכאשר כבר עולה לתודעה סיפור על אישה רצחנית מדובר בעניין יוצא דופן. זאת למרות שהיו לא מעט סיפורים מחרידים על נשים ומעלליהן. החברה שלנו עדיין אוהבת לשמר נשים כיצורים שבריריים, רגישים, מלאי חמלה, עדינים ובעלי מצפון. לכן זה עדיין מפתיע רבים שבאחת התקופות החשוכות באנושות, במלחמת העולם השנייה, נכחו נשים בעמדות כוח והן תיעלו אותו באופן המקומם. אלה השומרות הנאציות ממחנות הריכוז.
ב”ברגן בלזן”, “אושוויץ” ו”רייבנסברוק” היו שומרות לצד שומרים נאצים, חלקן היו נאות, נשיות, מסוגננות ובעלות תסרוקות אופנתיות. במבט ראשון הן נראו כמי שיצאו מסרט קולנוע אירופי. כשהן לא היו בתפקיד, הן אספו פרחים בשדות, בילו על סירות באגמים, חגגו במסיבות אבל בצד האפל הן הצליפו, היכו אסירות עם מקל, הרעיבו והתעללו ביהודיות האומללות אשר נראו כמו שלדים מהלכים. לפעמים הן שיחררו כלבים נובחים לעברן כדי שיפגעו בהן עד זוב דם. במשך שעות השומרות אילצו אותן לעמוד בקור ובגשם.
כן, לרוע אין מיגדר. מראות של רוע מוחלט חזרו על עצמם במאות מחנות ריכוז, כאשר אלפי שומרי אס.אס פקדו על מיליוני יהודים אשר גורלם נחרץ בטרם עת. אך בעוד שמות כמה מהשומרים הזכרים התפרסמו היטב, שמות השומרות מוכרים פחות. אירמה גרס, מריה מנדל ודורותי בינז היו רק כמה מהשומרות האכזריות אשר התעללו באסירות היהודיות להנאתן.
דורותי בינז. פחדו ממנה ועצמו עיניים כשהתקרבה
השומרות היו אפילו יותר אכזריות מחלק מהשומרים. האם הן רק “מילאו פקודות” כמו שציין אייכמן במהלך משפטו או שיצר סדיסטי ואפל הבליח מנשים אלה? האם הפחד להיתפס אילץ אותן להצטיין במופע האימה שהטילו על האסירות או שהן נהנו ממפגן הכוח המוחלט? קשה לדעת. מה שבטוח, הן מילאו את תפקידן מבחינת המפקדים שלהן על “הצד הטוב ביותר”.
מתוך 37 אלף שומרי אס אס נאצים, כ-10 אחוז היו נשים. על חלקן נגזר גזר דין מוות לצד הקולגות הגברים לאחר המלחמה בגלל פשעים נגד האנושות. מה שבטוח, תפקידן ברייך השלישי היה רחוק מהשילוש הקדוש שניסו להציג בתעמולה הנאצית: “ילדים, מטבח וכנסייה”. הן היו ברגים שימושיים במכונה הרצחנית.
אירמה גרס נחשבת ל”מפלצת יפהפיה” שהטילה אימה במחנה “ברגן בלזן” ובמהלך המשפט נגדה ב-1945 נחשף עד כמה כמה הרוע בתוכה היה הרסני. היא תוארה כאחת הדמויות המתועבות במחנה ונהגה “להכות נשים חלשות עד שקרסו לרצפה”. כמו השומרים, השומרות אומנו להיות קשוחות ולהעניש באופן מחמיר כשצריך. היא לא הייתה היחידה. מריה מנדל לא סבלה תלתלים מבצבצים מכובעים אצל האסירות והיא נהגה להכות קשות כל מי שתלתל מסכן הבליח מהכובע שלה. היא שלחה את הנשים לגלח את הראש ואילצה אותן לשוטט עם שלט “שברתי את החוקים וסלסלתי את השיער”. דורותי בינז נהגה לרוץ אחר המשאיות של המוצאים להורג בצעקות “חכו לי חכו לי, אני רוצה לראות!”.
אחת השומרות הכי נודעות לשימצה שנודעה ב”הכלבה מבוכנוואלד” היו אלזה קוך, אשתו של קארל קוך, מפקד מחנה הריכוז “בוכנוולד”. היא נהגה לאתר אסירים עם קעקועים מעניינים ולאחר שהוצאו להורג הנאצים פשטו את עורם והקעקועים שימשו כדי להכין אביזרים כאהילים, כפפות ועטיפות ספרים.
אסירה צרפתייה בשם רנה לקרואה סיפרה איך השומרות היכו אסירות ודרכו עליהן, היכו והתעללו. כל האמצעים היו כשרים: מגפיים, מקלות, מה לא. מה היה קורה אילו לא פעלו כך? היו כמה שומרות שפשוט לא קודמו. אם זיהו בהן חולשה אז הן לא הגיעו רחוק יותר. אבל האם זו הסיבה שהן פעלו כך? הרבה תיאוריות על הטריגר להתנהגות כה אפלה בקרב שומרי אס.אס עדיין נחקר ועד כה עלו הרבה ממצאים מניסויים חברתיים שהוכיחו שכאשר נותנים כוח למישהו הוא מסתגל לכך מהר מאוד ובתנאים מסויימים הוא מתרחק נפשית מהאדם הזקוק לחמלה. “בכל אדם יש היטלר קטן שרק מחכה לצאת”, זה משפט ששמעתי לא פעם. רק תן לאדם את התנאים הנכונים והוא יחשוף צדדים באישיותו שקשה להאמין קיימים.
אירמה גרס שכונתה “המפלצת היפהפיה” הטילה אימה וטרור
חלק מהשומרות הנאציות פיקחו על ניסויים איומים בבני אדם והיו כמה שמילאו תפקיד פעיל במיוחד בתהליך הסלקציה בו נקבע מי תלך לתאי הגזים ומי לא. ראוי לציין כי נשים לא הגיעו לעמדות הגבוהות ביותר בפירמידת האימה ולא אישרו שימוש בגז ציקלון בי בהקשר לתאי הגזים. החלטות הרות גורל אלה נותרו בקרב גברים. הרג ישיר נותר בטריטוריה המאצ’ואיסטית אבל אין זה אומר ששומרות אלה לא תרמו למותן של האסירות בעקיפין.
התנגדות לא באה בחשבון. שומרות הפגינו רוע גם מתוך לחץ חברתי, כדי לא להיראות כמי שמטילות ספק. מעבר לכך, מאחר ויהודים לא הוצגו בעיניהן כבני אדם עם נפש ונשמה ורק כ”מחלות מהלכות”, נחותים יותר מבן תמותה, היה להן אולי קל יותר להתנתק מוסרית. הרי, אם אלה אינם בני אדם, מה מונע מהן מלהתעלל כאוות נפשן? השאלה היא אם הבינו שהן עושות דבר רע או שהתעמולה המבריקה של גבלס חלחלה לתודעתן. נשים, כמו גברים, רצו להוכיח שהן האדם הנכון לתפקיד. זה אנחנו כחברה שעדיין המומה כאשר מתגלה שאשה יכולה להיות סאדיסטית לא פחות מגבר. לא חסרים מקרי רצח מתועבים בהם האישה הייתה זו שעודדה את הגבר לרצוח וניהלה אותו. לעתים, פני מלאך זו רק הסוואה למה שיכול להתחולל מתחת.
הרוע לא דבק בכולן. הייתה שומרת אחת בשם “קרוגר” שלפי עדויות חילקה מזון עודף לעובדות האסירות ב”רייבנסברוק”. ידוע שהיו עוד כמוה בעקבות מכתב “תזכורת” שינשלח בזמנו לכל השומרות בו הפצירו בהן לא לעשות דילים עם האסירות. מכתב דומה לא נשלח לשומרים.
מי הן היו? נשות שטן? לא, אלה היו נשים רגילות אשר ניהלו חיים שגרתיים לפני שנבחרו לתפקידן המאיים. אחת מהן הועסקה במעבדה, אחרת חלמה להיות אחות והייתה שם גם חוואית לשעבר שעברה לשרת בממלכת הרוע של היטלר. פחות מ-5 אחוז מהשומרות הנאציות היו חברות במפלגה הנאצית בניגוד לרוב השומרים, שם הרוב אחזו באידיאולוגיה. עבורן, המשכורת החודשית היה מספיק לצד תפקיד ה”המכובד” שניתן לצד סמכויות רבות. הן רצו ג’וב יציב והמדים העניקו להן תחושת שליחות וכוח. הן הרוויחו בזמנו יותר מאשר עובדת מעבדה. רובן לא היו משכילות מהמעמד הנמוך ומכאן שהיו נתונות להשפעה. השערה שעולה היא שאילו היו אינטליגנטיות יותר אולי היו פחות מתאימות לתפקיד זה, מנתחות כל מהלך, מוסריות יותר, מבחינות יותר בין טוב ורע, חושבות לעומק. אולי בכוונה איתרו את אלה שלא היה להן מה להפסיד. כאלו שעבורן זה היה מפלט מהבנאליה ואולי הזדמנות לעבר עתיד טוב יותר בעיניהן. איך שלא נביט על זה, נשים גדלו לתוך עולמו של הפיהרר.
מריה מנדל, אחת השומרות האיומות
הן צמחו ברקע דגלים של נאציזם. הבטחות לעתיד ורוד יותר, מאמינות שיש אויב המאיים על קיומן. כאשר התגייסו לתפקידן החדש במחנה הן נאלצו לצפות בסרטי תעמולה נגד היהודים. אחד האסירים העיד כי נדרשו להן ארבעה ימים להפנים קוד התנהגות אלים וללא חמלה. “אני מקווה שלא תחשבו שכולנו אנשים רעים”, אמרה דורותי גינז כאשר הסירה את השרשרת שלה והגישה אותה למוציא להורג. משפט מוזר לומר, ממי שהייתה הפנים של הרוע, אחראית לכך שעשרות אלפי נשים סבלו עד מותן. היא ולא אחרת, נהגה לטבול את האסירות במי קרח. הן למדו לעצום עיניים כאשר היא התקרבה.
הרבה מהנשים הללו לא הועמדו לדין וחזרו לנהל “חיים רגילים” כמו לפני המלחמה. חשוב לזכור, שבעים שנה לאחר שחרור האסירים מהמחנות, שנשים לא היו רק קורבנות, “נשים של” או אימהות אלא גם פעילות בשליחות הרוע. היה לחלקן כוח רב בידיים. היה להן תפקיד בפשעים נגד האנושות, אשר גבו בשואה 6 מיליון יהודים ועוד צוענים ואויבי המשטר. הן היו חלק מפאזל הדמים הנוראי של הרייך השלישי.
השומרות. במבט ראשון לא תזהו את הרוע
דרך Time, Mail Online
