כל כך קל בימינו ליפול למלכודות המתיקות הוויראליות. זה קורה לכולנו. אני עוד זוכרת איך העליתי פעם לדף הפייסבוק של “מיס טומורו” בחורה מתכרבלת עם איילה, רק כדי לגלות שאופסי, האיילה הייתה חסרת רוח חיים ועיניה קפואות, או במקרה אחר בו עלה תצלום של “חברים הכי טובים” בו נמר “שיחק” עם איזה יצור קטנטן רק כדי לגלות שדקה אחר כך הוא אכל אותו. מה לעשות, תמונות מציגות רק חלקיק של שנייה והן יכולות לתעתע בנו.
המקרה האחרון בו מציגים לנו לכאורה “סיפור מרגש על חברות” בין הרועה הגרמני ללובסטר. כלי התקשורת ששיתפו את הסרטון כתבו: “הביטו ברועה גרמני מגונן מנסה להציל את חברו הלובסטר מלהפוך לארוחת ערב”. כאילו, ברצינות? אולי יותר בכיוון “הביטו ברועה גרמני מנסה לשמור לעצמו את חברו הטוב הלובסטר כדי לאכול אותו בעצמו”.
ב”מירור” הסיפור הוויראלי הזה הוצג כ”מתוק”, “ממיס” והם תיארו את הרגעים בדרמטיות כאילו הכלבה היא אמא תרזה וכל מה שעולה לה בראש זה איך להציל את הלובסטר מגורלו האכזר. זה נשמע כל כך אוטופי רק שההיגיון אומר שהיא בסך הכל רצתה לנגוס בו אחר כך.
“יאמי יאמי” היא בטח אמרה לעצמה
בעלת הכלב נסחפה בתיאורים: “לכלבה שלי תמיד היה צד אימהי”, התפייטה, “אפילו שאין לה גורים משלה”. כן, מה שקראתם. איך נבשר זאת? בסך הכל הכלבה “האימהית” עשתה מה שכלבים עושים, משחקים עם הטרף שלהם מצד לצד, נוגעים, נוגסים. אמנם מדובר בכלב החכם ביותר שיש אבל זה לא אומר שסמי התאהבה ביצור הזה. וגם אם יש לפחות ספק קל, זה כל כך מגוחך לקדם ככה סרטון כי אחרים משתפים מתוך ההנחה שהכלב גילה צד אנושי.
זה באמת יכול להיות תרמית ויראלית קלאסית לכאורה, בימינו כל מה שמעניין את כולם הם צפיות. “הנה, הוא ממש כמונו, יש לו לב וחמלה!”, רוצים שנחשוב ובלי קשר, לכלב באמת יש לב וחמלה והוא יפתיע אתכם לטובה יותר מרוב בני אדם אבל אין מה לייחס התנהגות טבעית למשהו מוסרי.
אבל נו, אנשים רוצים לקדם אגדות על חברות אמיצה בין חיות. לפעמים זה באמת קורה. אבל מי יודע, אולי האיש תיעד על פני חודש את החברות הנהדרת בין הכלבה ללובסטר. אגב, זה יהיה ויראלי לא פחות וכנראה יותר.
דרך Mirror
