“אני תמיד הייתי ותמיד אהיה פמיניסטית מסורה הנאבקת למען זכויות נשים”, כך, בתרגום חופשי, התבטאה מיס פיגי לרגל הוקרתה כאייקון פמיניסטי. היא גם הרחיבה על השקפותיה לגבי מה עושה אישה לפמיניסטית וכיצד הקריירה בעלת הפרופיל הגבוה שלה, לאורך העשורים, מכשירה אותה ככזו:
אני מאמינה שכל מי שמסרבת לקבל את תכתיבי החברה, לגבי מי או מה הן יכולות להיות, היא פמיניסטית. אני מאמינה שכל אישה שנכונה להיאבק ואם צריך גם ללמוד קראטה, בכדי לתבוע חותם בעולם, היא פמיניסטית. וכן, אני מאמינה שכל אישה שאיכפת לה מהופעתה החיצונית, מקידומה העצמי ובעיקר מהנתח שלה ברווחים היא פמיניסטית. אני תמיד הייתי כל אלה.
מיס פיגי גם ביקשה מהקהילה הפמיניסטית שלא לבטל את פועלה הרב למען נשים, רק בגלל שהמילה “חזיר” משמשת לרוב לצירוף ‘חזיר-שוביניסטי’. “כמובן, יש חזירים שוביניסטים”, כתבה, “אבל יש גם בני אדם שוביניסטיים, וגם, במקרים נדירים, יצורים דו חיים שוביניסטיים. הבה לא נבטל גזעים שלמים בשל חטאם של בודדים”.
המניפסט הפמיניסטי המרשים הזה פורסם בעקבות ההכרזה של המרכז על שם אליזבת’ סאקלר, אודות זכייתה של מיס פיגי בפרס לאמנות פמיניסטית במוזיאון ברוקלין, ביחד עם טוני מוריסון וסנדרה דיי אוקנור. ב-ynet דווח כי “החזרזירה הזוהרת קיבלה את הפרס על שם אליזבת סאקלר לאמנות פמיניסטית, בטקס שכלל מצגת אמנותית מאת גלוריה סטיינם – פעילה למען זכויות של נשים, שסקרה את הקריירה של מיס פיגי”.
הבחירה במיס פיגי היא דרך מעניינת לעשות ניכוס מחדש לדמות שמיותר לציין, לרוב עוקצת נשים יותר מאשר מכבדת אותן. כזו היא מיס פיגי – אישה חזיר, במובן שלועג לנשים חזקות מדי כחזירות. אבל מיס פיגי היא לא רק פארודיה מיזוגנית אלא גם עוד ייצוג נשי נדיר בעולם שמעדיף לדחוק ייצוגים נשיים. בקרב החבובות המוכרות היא האישה הכמעט יחידה (במה שזכה לכינוי “אפקט דרדסית”) ומסיבה זו גם מקובל לפרש את דמותה כמי שלועגת לנשים באשר הן.
בבלוג “יחסי מין” נכתב למשל:
מיס פיגי היא האשה ב-ה’ הידיעה, העובדה שהיא בעצם חזירה תאוות פרסום, בעלת מיניות מתפרצת, צעקנית על גבול הצווחנית וגם מי שמרביצה לחבר הצפרדע שלה על בסיס קבוע, לא יכולה שלא להעביר לצופים ולצופות הצעירים מושג חלקי ולא לגמרי חיובי של מה זה אומר להיות אשה או לפחות אשה מצליחה. תמיד היו לי רגשות מעורבים בקשר למיס פיגי. מצד אחד, היא הצטיירה לי בתור דמות צעקנית, אגרסיבית, חסרת עידון ובעלת מחסור מוחלט במודעות עצמית. אף פעם לא באמת הצלחתי להזדהות עם החזירה הבלונדינית, הראוותנית, הקשקשנית, שמתעקשת לנשק את הצפרדע שלא באמת רוצה לנשק אותה בחזרה.
אבל הכותבת מרחיבה:
מצד שני, ככל שעברו השנים, התחלתי לראות אותה פתאום בתור דמות נשית חזקה, כזאת שיודעת בדיוק מה היא רוצה ולא מפחדת להגיד את זה, בתור מישהי שלא מתחשבת אפילו קצת במה שאחרים חושבים שהיא אמורה להיות. […] מה שיפה במיס פיגי הוא שהיא הרבה יותר מורכבת מזה, על כל ייצוג פארודי ואפילו גרוטסקי של הנשיות שלה נחשף אצלה קו מקביל ומפתיע. […] היא מחליפה תלבושות כל חמש דקות ומחצינה את המיניות שלה כאילו היא לפחות מרילין מונרו. מצד שני, פיגי היא בטח השחקנית היחידה בעולם שאף פעם לא עשתה דיאטה היא שלמה לגמרי עם הגוף העגלגל שלה ובאופן כללי די מרוצה מעצמה. עצוב לי להגיד, אבל אני לא מכירה אשה אחת שאוהבת את עצמה כמו מיס פיגי. (לפוסט המלא)
מהיום, הרשו לעצמכן להיות קצת יותר כמו מיס פיגי!
*הכותבת היא מרצה למיניות, גוף ומגדר בקולנוע ותרבות פופלרית. למידע על הרצאות קרובות.
דרך: huffingtonpost.com
