השנה היתה 1938 והמגזין לייף תיאר את הגיזרה שעל האישה האמריקנית לקוות להשיג. לצורך כך, הדוגמנית ג’ון קוקס בת העשרים, הוצגה במגזין בכל תפארתה, כשהיא מתנשאת לגובה של כ-170 סנטימטר ומשקלה כ-56 קילוגרם (על אף שהמגזין ציין שעליה לשקול 61). נוסף על כל, התברכה בהיקף צוואר של 30.5 סנטימטר, היקף פרק יד של 15.25 ס”מ (כלומר מחצית בדיוק מהיקף הצוואר) והיקף מותניים של 49.50 ס”מ.
המגזין הסביר כי המעורבות הגדלה של נשים בספורט עשה אותן גבוהות ושטוחות יותר, ולכן הגזרה הנערית הפכה לאופנה. עד לשנות השלושים המאוחרות חזרה הרומנטיקה לאופנה, והדרישה לגזרה נערית התחלפה בדרישה לגזרה נשית רכה יותר, שהחליפה את זו האתלטית.
הגזרה המושלמת של שנת 1938 הכתיבה דרישה לקימורים, ועם זאת נבדלה מגזרות שקדמו לה בעשורים הקודמים, ביחס שבין הקימורים וקווים ישרים. בעשור של 1980 ומעלה נשים היו בעלות חזה מלא ומותניים מעוגלות. למען האמת כנראה שלא היו מעוגלות יותר מג’ון קוקס, אך הן נראו כך כי היו נמוכות יותר ממנה, ודאגו להצר את מותניהן לגזרת שעון חול. היום הגזרה האידאלית חייבת לכלול חזה גבוה ומעוגל, מותניים מחוטבים אך מעט מעוגלים (יש להימנע ממראה דמוי צרעה).
כשזה מגיע לתדמית גוף בימינו, רבים מאשימים את ריטוש היתר של דוגמניות רזות, שמייצר דימוי גוף לא בריא בקרב נשים רבות. נכון ככל שיהיה הדבר, לטענת הכותבת, נשים התמודדו עם דרישות גופניות קשוחות הרבה לפני שקווים נדיבים מדיי הועלמו בעזרת פוטושופ.
רוצות להרגיש טוב יותר עם עצמכן? הציצו בסרטון הזה שחושף לראשונה, עד כמה פרטניים ודקדקניים הם תיקוני הפוטושופ. תאמינו או לא, מרבית הדוגמניות בחיים האמיתיים דומות לכן יותר ממה ששיערתן.
*הכותבת היא מרצה למיניות, גוף ומגדר בקולנוע ותרבות פופלארית. למידע על הרצאות קרובות.
מקור: time.com תמונות: Alfred Eisenstaedt—The LIFE Picture Collection/Getty Images
