מי יכול לשכוח את שעת ההפסקה. תמיד הגיעה כמו הישועה והגאולה במלוא הדרן. שעה שאפשר לאכול, לרכל, לבהות ולהתחיל עם בחורות. אני מניחה שעם הזמן אנשים פחות ופחות מדברים אחד עם השני בעולם המערבי ויותר מתקשרים עם הסמרטפון שלהם אבל עדיין מדובר בזמן קדוש בו ילדים וילדות בכל העולם מבלים בדרך זו או אחרת וצלם אחד החליט לתעד את הרגעים הללו בכל העולם, לא פחות. כנראה שהוא ממש אהב את הקטע הזה בבית הספר עד שהחליט לחיות אותו שוב ושוב.
הצלם ג’יימס מוליסון עוד זוכר את ימי ההפסקה שלו בבריטניה. הוא מאמין שילדים למדו הרבה מאוד במגרש המשחקים, לא רק איך למשוך למישהי את הצמה אלא על אופני התקשרות עם בני אדם. בספר שלו, “Playground”, שיצא באפריל, הוא מצליח להעביר את תחושת החופש הזו. מדובר עבור תלמיד בשעה הטובה ביום, חוץ מזו שהיא בדרך הביתה לאחר יום לימודים מתיש. בהפסקות תלמידים מתבודדים או נעים בחבורות. כל יום משהו חדש עולה מהמגרש.
הכי התרגשתי לראות את ישראל כאן! הוא הגיע לבית הספר הולץ בת”א ותיעד הפסקה. אולי מישהו מכם עוד יזהה מישהו מפה. וכעת תסלחו לי, אני יוצאת להפסקת קפה קטנה אבל תיכף אשוב 🙂
בית לחם, הגדה המערבית
ניירובי, קניה
נורבגיה
טוקיו
בהוטאן
בית הספר הולץ, תל אביב
קליפורניה
מסצ’וסטס
האל טריניטי האוס סקול, בריטניה
סיירה לאון
דרך Slate
