צ’אד מייקל מוריסט סבל קשות מבריונות בשנות בית הספר שלו. “התעללו בי בגלל מי שאני” הוא כותב בעמוד הפייסבוק שלו, “הייתי נער הומוסקסואל קטן גוף וכל סיבה אחרת שנטפלים לילד. זה היה נורא, לא יכולתי אפילו לצעוד לכיתה בלי ליווי של מבוגר או חבר” הוא מספר.
מוריסט, כיום יועץ פיתוח ומעצב גרפי מצליח, הופתע כשאחד מהמתעללים מאז, יצר עימו קשר דרך פייסבוק. האיש הסביר שבתו שאלה אותו אם אי פעם הציק למישהו והוא הודה בצער שכן. “אני נזכר כמה מגעיל ומרושע הייתי כלפיך בחטיבת הביניים ורוצה להתנצל. אם אנחנו חיים באותה מדינה אתנצל גם באופן אישי. אני לא יודע אם אתה זוכר אבל אני כן, ואני מבקש את סליחתך”.
מוריסט מתוודה שלא יכול היה להפסיק לבכות כאשר קרא את המילים. אחרי שלקח כמה ימים לעכל את אשר קרא כתב לבן כיתתו לשעבר, שהתרגש מהמחווה ושהוא מקבל את ההתנצלות.
“בעשרים השנה שחלפו אתה היחיד שהתנצל בפני על ההצקות שסבלתי כשהיינו צעירים. אני מקווה שתוכל לאמר בגאווה לבתך שסלחתי”.
האיש השיב “לסליחה שלך יש יותר משמעות בשבילי מכפי שתדע” והוסיף גם, שהוא לא האחרון שיתנצל על אותן הצקות.
מוריסט כיום
מי שחווה בריונות בילדותו יודע כי מעשים כאלה נצרבים לעולם בזיכרון וזכרם נותר בכל גיל. לא אשכח את הילד שהיה צועק לי כל יום מהאוטובוס “שמנה!” והוביל אותי ללכת בדרכים עקלקלות כדי לא להיתקל בהסעות התלמידים. עשיתי זאת במשך שנים ותקופה אף נמנעתי ללכת לבית ספר מרוב הצקות. מעולם לא היישרתי מבט כדי לראות מי הילד. אני תוהה אם הוא יודע עד כמה אמלל אותי ואיך במשך שנים המשיך להשפיע על חיי, גם כשרזיתי. מעולם לא התעמתתי עם המציקים ובדיעבד אני מצטערת על זה.
מצד שני, אולי מוטב שלא יכולתי לגייס את הרוע הדרוש כדי להשיב במענה דומה. אם מישהו מכם, שהציקו לי, מזדמן לקרוא את זה, דרישת שלום מימי לימודיי בבית הספר האיזורי במושב כפר יהושע, אי שם בשנות השמונים והתשעים, תתפלאו איזו השפעה היתה למעשי השובבות שלכם, שספק אם הקדשתם להם מאז אפילו רבע מחשבה. דעו כי השמנתי כל כך, בין היתר, כי הייתי חולה, ושאני רוצה גם היום להאמין שהצלחתי יותר ממכם בחיים.
דרך: gaystarnews, Queerty. תמונת שער: shutterstock.com
