גרפיטי על קירות הוא ההוכחה הטובה ביותר שמקור האדם הוא בקוף, שריד מאבותינו הקדומים שציירו על קירות המערות. זו תופעה סוציולוגית מרתקת בכלל ובפרט כתובות הגרפיטי שמעטרות בתי שימוש ציבוריים בארץ ובעולם.
הסוציולוגית פאמלה ליאונג ניתחה את התוכן של כתובות גרפיטי בחדרי שירותים, התגובות אליו, ואם התגובות השתנו בהתאם למגדר. עבור המחקר היא צילמה כל תא שהכיל גרפיטי, בתוך עשרה בתי שימוש ציבוריים (חמש של נשים וחמש של גברים) בבניין באוניברסיטה בארה”ב. מתוך 202 יצירות גרפיטי שנאספו ונותחו 60 (29.2%) היו בשירותי הגברים ו-143(70.8%) היו בשירותי הנשים.
דרך: fromthebathroomwall
מניתוח התוכן נמצא שמלבד הערך הבידורי שבגרפיטי, הכתובות הביעו אמונות תרבותיות תלויות מין. כתובות הגרפיטי של הגברים כללו בעיקר עלבונות, זה גם אפיין את רוב התגובות. למשל, לציור של אישה חשופת חזה הגיבו “אחלה חזה, אבל פנים שרק אמא יכולה לאהוב”. הגרפיטי הגברי היה גם באופן גורף מיני יותר (ציורי חזה, פינים ואברי מין נשיים). מתוך 69 הגרפיטי שהופיעו, רק 3 לא היו מיניים.
הגרפיטי בשירותי הנשים היה פחות וולגארי ומיני (האיור המיני היחיד היה של פין שהצביע על פסוקים מתהילים). האיורים הנפוצים היו של פרחים ופרצופים, לצד שירה ועצות. הוא גם הכיל יותר תוכן סקאטולוגי (תאור פעולות מעיים ונפיחות). זה היה ממצא לא צפוי, כי הנורמה היא שלנשים “אסור” לדבר על פעולות מעיים. התגובות בשירותי הנשים גם נטו להיות תומכות יותר (“יהיה טוב יותר, אני מבטיחה”, “לעולם אל תוותרי”). למרות שלא היו עלבונות, כן היו תיקונים, למשל לגרפיטי “דבר הוא לא לנצח מלבד אהבה שלנו”, הגיבו: “חוץ מהרפס!”, “קעקועים כן”.
דרך: fromthebathroomwall
כתובות הגרפיטי בשירותים נטו לחזק ציפיות מגדריות, למרות שהיו מדי פעם יציאות מהציפיות האלו, בעיקר בשירותי הנשים. מה שבלט אצל הגברים היה דינמיקה של כוח ורצון לשמור על היררכיה. עלבונות וציורים שתיארו גבריות שימשו כסמלים של גבריות, תחרותיות ויכולת מינית. בתגובות שלהם גברים דיכאו זה את התנהגות האחד של השני. הכוחניות הזו לא הייתה אצל הנשים. במקום זאת הייתה תמיכה, עידוד, הומור. אפילו התקבלה תחושה של סולידריות נשית, מה שבלט בהיעדרו אצל הגברים.
דרך: learntolivewithittt, דרך: theconversation. תמונת שער: CC-by-2.0 Galit Via Flickr
