“טרנס אמריקה“, הסרט האהוב וזוכה הפרסים יצא לאקרנים ב-2005, בכיכובה של פליסטי הופמן (אז לינט סקאבו ב”עקרות בית נואשות”). במרכזו היה גימיק: אישה סיסג’נדרית (שנולדה נקבה) מגלמת טרנסג’נדרית. הסיפור התחולל סביב ברי, גיבורת הסרט העומדת בפני ניתוח סופי לשינוי המין, ויוצאת לדרך להכיר את בנה שרק זה עתה נודע לה עליו. יחדיו הם חוצים את אמריקה ומתוודעים זה לזה.
למרות שנודע לטובה, יש בסרט אלמנטים מטרידים, הרי לפניכן שבע סיבות לפקפק באיכויותיו, לפחות אלה הנוגעות לזכויות טרנסג’נדרים ונשים:
1. כי הוא נפתח ברצף שוטים של איברי הגוף של הגיבורה: צורת צילום סקסיסטית שנודעה לשמצה
2. כי הוא רומז שאישה אמיתית חייבת לרצות להיות אמא, ולכן הפסיכולוגית מאיימת לבטל לגיבורה את הניתוח לשינוי המין, אם לא תפגוש מיד את מי שטוען שהוא בנה
3. כי הוא רומז שתפקידה של אישה אמיתית הוא בבית ולכן כשברי משלימה את המהפך היא לבושה בדיוק כמו הספה והקירות
4. כי הוא משובץ בדיחות גסות רוח על איבר המין של הגיבורה
5. כי הגיבורה נתפסת עם המכנסיים למטה בצורה הכי מבזה שאפשר
6. כי כשבנה מגלה את האמת עליה הוא משפיל אותה בפני כל מי שהם פוגשים
7. כי כשהוא מגלה שהיא למעשה אמו/אביו הוא גם מכה אותה
לסיכום לא יהיה זה מוגזם להצהיר, שהסרט שנחשב לפורץ דרך בהצגת טרנסג’נדריות הינו למעשה תעודת עניות באשר ליחס כלפיהן וכלפי נשים בכלל.
האייטם מבוסס על הרצאה שהתקיימה במרכז הגאה, תל אביב, אך משקף אותה רק חלקית. ההרצאה הבאה בסדרה: מיניות ומגדר ב”בחזרה לעתיד”. לפרטים נוספים.
תמונות: (trans America (2006
