זו הבעיה האמיתית בציוץ של עמית סגל על מכירת לחם בפסח בתל אביב

לא ברור מה עובר על הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2, עמית סגל, בתקופה האחרונה אבל נראה כי לאחרונה הוא רואה עצמו יותר כסלב-פרשן על ופחות כעיתונאי מדווח. אחרת איך נסביר את ההתבטאויות שלו בשבועות האחרונים? נראה כי סגל ממנף את הבמה הציבורית שלו ואת הרשתות החברתיות בהן הוא פעיל כדי לכאורה לסנוט בחילונים-שמאלנים ועל הדרך הפך לשוטר במשטרת המוסר.

זה התחיל מהעלק סאטירה במערכון של “ארץ נהדרת”, עליו כתבנו כאן כשסגל, לא סאטיריקן בפעם האחרונה שבדקתי, היגג על הקולות שקיבלה מרצ: “בגלל שהוסיפו 40 אלף קולות מבתי חולים ובתי חולים לחולי נפש” ואתמול הוא צייץ דברים שהרגיזו לא מעט אנשים וגרמו לניר גונטז’, כתב הפלילים לשעבר של ידיעות אחרונות, לפרסם בפייסבוק סטטוס ארוך ומפורט בו הוא מסביר למה ציוצו של סגל הוא כה בעייתי בלשון המעטה. 

כל אבן גבירול בת״א מלא במסעדות שעוברות על החוק ומוכרות חמץ בפומבי. מי שלא מכבד את החוק בפסח לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק בשאר ימות השנה

— עמית סגל (@amit_segal) April 7, 2015

התגובה של גונטז’:

סגל לא התאפק והעלה עוד ציוץ:

״החוק לא רלבנטי לחיינו״? מעניין, זה בדיוק מה שהחרדים אומרים על גיוס חובה, המתנחלים על ההתנתקות ומעלים המס הממוצע על שיעורי המס הגבוהים

— עמית סגל (@amit_segal) April 7, 2015

אז מה כל כך בעייתי בכך שסגל אומר את דעתו. זכותו, לא? אלא שנראה כי הכתב הפוליטי של חדשות 2 לא ממש בקיא בחוק ובפרשנות שלו. בפסיקה מ-2008 נקבע כי רק אסור להציג חמץ למכירה מחוץ לשטח החנות ובוודאי שאין שום איסור על המכירה עצמה כאשר החמץ לא מוצג לראווה בפומבי. ובכן, הבדל גדול מאוד. סגל פשוט בחר להציג את המוכרים כפורעי חוק ומי שהעז לנגוס בפיסת לחם טריה בפסח הוצג כפושע שלא יוכל להטיף דבר על שמירת החוק אחרי פסח. כלומר, אם אכלת לחם בפסח אל תגיד לי אל תרצח, אל תחמוד, אל תגנוב וכו’! אכן, #לוגיקה עקומה 1.

סגל עשה קישור תמוה בין בעלי מסעדות בתל אביב לאבירי שלטון החוק. ממתי מסעדות תל אביביות, מפרות חוק או שאינן כאלה, נושאות את דגל לשמירה על החוק? איזו מן פסיקות חשובות יצאו מ”מול ים” ו”טוטו” (ולא שהן מפרות חוק) ולא ידענו? אנא, עדכנו אותי. ואם היו כמה מסעדות בתל אביב שמפרות חוק, זה אומר שעל כן צד פוליטי מסוים יכול לראות עצמו פטור מכיבוד החוק? #לוגיקה עקומה 2.

באופן מטריד למדי סגל משליך מבעלי מסעדות תל אביביות שמפרות חוק לכלל הציבור החילוני התל אביבי. זה לא דומה להשוואות שמקוממות את הציבור הדתי-לאומי או חרדי בנוסח “כל החרדים אוכלי חינם” או “כל הדתיים חשוכים”? האם זה בכלל תפקידו של כתב פוליטי לצאת נגד ציבור מסוים כדי לרומם את המגזר ממנו הוא מגיע, שחש לכאורה מדוכא על אף שהוא מיוצג היטב בשלטון ובתקשורת (הכתב הפוליטי של ערוץ 2, כן?). #לוגיקה עקומה 3.

אבל אולי החטא הכי חמור: סגל זכה לאחרונה בפרס Digit בזכות “פועלו” ברשתות החברתיות. מנימוקי וועדת הפרס: “סגל צועד קדימה, פועל בפלטפורמה הדיגיטלית, פוגש קהלים חדשים, מעצים את הסיפור העיתונאי ומייצר דיאלוג מרענן וחריף עם הגולשים, תוך צירופם לחוויה העיתונאית. סגל מנצל את הרשת החברתית לסיקור עיתונאי אמין סביב השעון תוך שהוא מפגין דעתנות אישית אותה יתקשה לבטא על מסך הטלוויזיה”.

אם לפעול כמו טוקבקיסט ששולף מהמותן הופך אותך לראוי לפרס בימינו, אוי לעיתונות. מה שגם מוזר ואירוני בתיאור שיקולי הבחירה זה שעולה מדבריהם סגל קצת אחר ממה שאנחנו רואים בזמן האחרון. מפועלו ברשתות החברתיות לאחרונה אין לטעמי סימן לעיתונות הוגנת, עניינית, מקצועית. נכון, זו דעתנות אישית אותה סגל מתקשה לבטא על מסך הטלוויזיה אבל אם זו התוצאה היא לחלוטין מעוררת התרפקות לתקופה שעיתונאים פטפטו פחות וסיקרו יותר. שיהיה ברור, אנחנו לגמרי בעד חופש ביטוי ובדעתנות אבל יחד עם מעמד של כתב פוליטי בחברת החדשות הנצפית בישראל נלווית אחריות שלא בטוח שסגל ער לה.

הכתב הפוליטי הזחוח של חדשות 2 לא מבין שהוא לא לב העניין. הוא לא סלב שדעותיו חשובות בעניינים כמו משפט או הצגת חמץ. הוא צריך לסקר את התחום הפוליטי. ברגע שהוא משתמש בבמה הציבורית לה זכה בערוץ 2 כדי לקדם את עצמו ודעותיו בדעתנות מגזרית שתופסת כותרות כותרות, זה מקעקע לא רק את מעמדו ככתב עבורו אלא גם מייצר בעיה מסוימת לאמינות של חדשות 2. אולי זה הזמן לרענן את הקוד האתי לפעילות עיתונאים ברשתות חברתיות?