לנה דנהאם, יוצרת “בנות” נהנית לעשות באזז וחתומה על לא מעט פרובוקציות. עוד לא נרגענו מהשערוריה שהתעוררה בעקבות האשמות על הטרדה מינית של אחותה על רקע דברים שכתבה בספרה וכעת קושרת דנהאם במאמר סאטירי חדש בין גברים יהודים לכלבים.
המאמר עורר תגובות נזעמות וטענות המאשימות את דנהאם באנטישמיות וקיבוע סטריאוטיפים עלובים על אודות הגבר היהודי.
“כלב או גבר יהודי? חידון”, כתבה דנהאם במאמר שפורסם אונליין ב”ניו יורקר” ועורר לא מעט ביקורת. המבקרים לא ממש מצאו הומור בהשוואה שעשתה. בעוד משפטים כמו “אנחנו אוהבים להישאר במיטה ביחד בשבת בבוקר” התקבלו בהבנה, יציאות אחרות כגון “הוא לא משאיר טיפ” ו”הוא לא מביא את הארנק שלו לשום מקום” לא עברו בשקט. דנהאם הואשמה בעידוד סטיגמות היסטוריות על יהודים.
דנהאם עצמה מציגה את הרקע שלה כ“חצי יהודיה, חצי וואספ”. לא ברור מהיכן הההשראה למאמר האחרון. אולי העובדה שהיא יוצאת עם המוזיקאי היהודי ג’ק אנטונוף. מעניין מה יש לו לומר בעניין. באינסטגרם היא כינתה את המאמר כ”מכתב אהבה לג’ק ולמבי”, הכלב שלה.
“אנשים מסוימים בהחלט עשויים להיעלב מהסטריאוטיפים של דנהאם על יהודים קמצנים”, הגיב נשיא הליגה נגד השמצה, אברהם פוקסמן, “אחרים יעשו עניין מעצם ההשוואה בין גבר יהודי לכלב”. הליגה נגד השמצה, ADL, קבעה שהמאמר היה “חסר טעם”.
כן, המאמר עלול לפגוע ולהזכיר לאנשים ימים אפלים בהם שיסו כלבים ביהודים או נאסרה כניסה ליהודים וכלבים למקומות אבל האם זה אמור לבטל את חופש הביטוי של דנהאם? אמנם ברשת היו מי שתהו איך ניו יורקר הרשה לעצמו לפרסם דברים כאלה אבל זה פותח דיון טחון על גבולות הסאטירה.
העובדה שתמיד מישהו יכול להיעלב ממאמר אינה רלוונטית לדבר. קומיקאים יורדים על עמים, גזעים ומינים כל היום וזה מותר. הציפייה מדנהאם לא לעורר רעש היא מוגזמת בעקבות ההיסטוריה שלה ואין מה לקחת אותה ברצינות. נו, אז אמרה.
דנהאם עצמה לא הגיבה לרעש סביב המאמר. עניין של זמן כנראה. אולי היא הלכה להוציא את החבר שלה לטיול עם הכלב.
דרך The Guardian
