מי שקצת מכיר אותי יודע שמלבד מינשוף, הפנדה האדומה הוא בעיני היצור הכי מתוק, יפה וכובש לב בעולם כולו. כשנודע לי שהגיעו לארץ מפריז לפני כחצי שנה שתי פנדות אדומות בנות שנה וחצי, ידעתי שאין מצב שאני לא מתניידת לגן החיות התנ”כי בירושלים ובוהה בגורים במשך שעות.
לצערי התברר לי בשיחה עם דוברת גן החיות ואשת יחסי הציבור של המקום, סיגלית הר, כי אחותה של טיקה, באו-לין, מתה ממום בלב. זה ריסק אותי. נזכרתי איך בזמנו נסעתי לגן החיות הזה כדי לבקר את סיימון, פנדה אדומה שהגיע לגיל המופלג 14, אבל הוא לא ירד מבית העץ הממוזג שלו. עזבתי במחשבה שאחזור לבקר אותו אך הוא מת משיבה טובה.
והנה, חיים נדירים נלקחו בטרם עת. “עשינו בדיקה והייתה בעיה גנטית”, מספרת לי הר, “לא ניתן היה לדעת. היא אחותה של טיקה ונראה שהיא מתפקדת נפלא. היא שיחקה, אכלה, הכל היה נראה בסדר. היא נראתה פעילה אבל זה גרם לכשל מערכות”. כשהגענו לבקר את טיקה – המדהימה ביופיה! – שמחנו לראות אותה פעילה ואנרגטית. היא קפצה על דניס המטפל בה במסירות ודואג לכל צרכיה והתנפלה בתיאבון על ארוחת הבוקר שלה, פלחי תפוח, ביצה ועוד מאכל שלא זיהיתי.
צלם: אלדד קרין
קינאתי בדניס שזכה להיות כה קרוב אל השלמות הפרוותית הזו. דניס מביא לה אספקת במבוק טרי וזוכה ללטף. הוא מראה לי את סימני הטלפיים שלה על כף ידו, מה שקצת מוריד לי את החשק להתכרבל איתה. לא ניכר במבט ראשון אם המוות של אחותה משפיע עליה אבל הפרידה הזו מרחפת באוויר. “אין ספק שלא היה לה נעים”, מודה הר, שהיא גם ד”ר לביולוגיה, “לא יכולתי לראות שינוי בהתנהגותה וגם דניס לא ראה. זה סובייקטיבי. היא אוכלת, פעילה ומשחקת, טפו טפו”.
מקום משכנה אינו גדול אבל יש לה כמה עצים לטפס עליהם, יש לה מקום ממוזג שבנו עבורה במיוחד ולפני שיהיה באמת חם יבנו עבורה סככה שיגן עליה מהשמש. בינתיים היא לא אוהבת להיכנס לפינה הממוזגת הזו. “היא הגיעה בחורף והעדיפה להתחמם בחוץ אך כשיהיה חם ותראה שיש אופציה היא תיכנס”, אומר לי דניס.
נכון, בעולם מתוקן היה נחמד לראות אותה משחקת בשלג עם עוד פנדות בסין, היא הרי חיה באזורים קרים אבל התנאים בירושלים כן אמורים להיות טובים לה במידה מסוימת. בית הגידול של הפנדה האדומה הוא ביערות הבמבוק שבהרים סלעיים בגובה 2,100-3,600 מטר.
את דעתי על גני חיות הבעתי לא פעם. חיות נועדו להיות חופשיות כמו בני אדם. ציפורים אמורות לעוף, פינגווינים אמורים לשחות בים כשבא להם ופנדות אדומות אמורים לחיות בג’ונגלים עם שפע של במבוק. אם לא להעניק להם חופש מוחלט אז לפחות שיזכו לחיות בשמורות גדולות אבל הר מסבירה לי שגן החיות הפך לכלי מרכזי לשימור חיות נכחדות מסוגה. “נכון, ישנם גני חיות עם תנאים לא מספקים אבל אנחנו מקפידים ומטפלים וכל הזמן חושבים איך לשפר ולהוסיף”.
ברחבי העולם יש פחות מ-10 אלף פנדות אדומות והיחס לחיה הזו היא כמו לאצולה.
לא בטוח שטיקה מתמוגגת מלראות אותנו כמו שאני מלראות אותה. אולי היא צריכה יותר חופש ופינות של שקט מוחלט. לראות משפחות וילדים שמצביעים לעברה אינו תחליף לאחות או חברה, אבל ירגיע אתכם לדעת שמדובר בחיה שחיה לבד. אין זה אומר שגן החיות לא ישמחו לקבל עוד פנדה אדומה שיארח לה חברה. כמובן, היא תאהב את נוכחות האחר בזמנה החופשי. זיהינו בשלב מסוים חוסר שקט מצדה. היא התרוצצה לאורך הזכוכית שהפרידה בינינו הלוך ושוב. לא ברור מה גרם לכך. בסוף היא נרגעה וטיפסה לבית העץ שלה למעלה.
עזבתי את אהבת חיי בקושי רב. זממתי כבר לחזור איתה הביתה אבל ברור לי שזה לא עסק. ואל תחשבו על זה אפילו. יש מספיק אבטחה סביבה ובפסח הוצמדה לה אפילו יותר שמירה. כי בכל זאת, היא מלכה.
