נשים בכל העולם שואפות להיראות כמו בובות, עיניים גדולות ופעורות, עור חלק, שפתיים משורבבות. זמנים משתנים אבל האלמנטים הללו נותרו מפתים בעיני כולם מאז ומעולם.
התערוכה של לורי סימונס, אימה של לנה דנהאם, נקרא “How We See” הוצגה במוזיאון היהודי בניו יורק והיא מביאה לנו דיוקנאות מופלאים של נשים הנראות כמו בובות בזכות איפור העיניים המיוחד שצוייר על עפעפיהן הסגורים. הן כמו נשים קפואות בעולם סטרילי ומהונדס ומדגמנות יופי היפר ריאליסטי.
אלה נשים הכלואות באטימות תעשיית האופנה והן ממחישות את האסתטיקה של הפתטיות. כשנשים רוצות להיראות כמו ילדות או יותר נכון, כמו בובות. סימונס מנסה להעביר ביקורת על הסגידה ליופי והמרדף לשלמות.
יש משהו מטריד בדרך בה אנחנו משקפות את עצמנו עם איפור. מדובר במשחק של הסתרה וחשיפה כשכל בחורה מנהלת דיאלוג עם עצמה בתהליך הזה. מה שבטוח, תעשיית היופי רוצה שנעורינו יקפאו בזמן. שלא יבלוט סממן אחד לפגעי הזמן. פרויקט זה מושפע מפרויקט אחר של הצלמת, בה תיעדה את חייה של בובת מין, למשך שנה.
“הצילומים מעבירים את התחושה של לראות ולא להיות מסוגלת לראות”, סיפרה סימונס ל-WNYC. “העיניים שלהן נראות קפואות כמו של אדם עיוור. זה גרם לי לחשוב על תרבות הרשת הדיגיטלית שלנו, כמה קל להציג גירסה מזויפת ולא מדויקת של עצמך”. למרות היופי של נשים אלו, יש משהו כמעט טרגי בהן. הן כמו קורבנות ההווה, שהפסיקו להביט על עצמן באמת. אבל מה, זה כל כך יפה ואי אפשר לא להביט על זה. ישר לעיניים.
דרך Allure
