עם זאת, השיח על כך בנושא בקהילה האקולוגית מצומצם יחסית, וארגונים להגנת הסביבה אינם פועלים כדי להעלות את המודעות לתופעה בקרב הציבור – שאחראי ישירות לנזקים בגלל הרגלי הצריכה שלו. זה מה שגרם לקיפ אנדרסן, פעיל סביבתי אמריקני, לצאת ולבדוק בצורה יסודית את המחיר הסביבתי של תעשיית המזון מן החי, ואת ההתעלמות ממנו מצד ארגוני סביבה. את התוצאה ניתן לראות בסרט התיעודי “קאוספירסי” (Cowspiracy: The Sustainability Secret, 2014, בימוי: קיפ אנדרסן וקיגן קון), שכבר הוכתר על ידי פעילי סביבה בארץ כ”סרט החשוב ביותר בהתעוררות להצלת כדור הארץ”.
הסרט מסופר מנקודת מבטו של אנדרסן – צעיר אמריקני טיפוסי, שבילדותו הושפע עמוקות מהסרט “אמת מטרידה” של אל גור ומאז פעל בכל כוחו לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלו כפי שכל אדם בעל מודעות סביבתית היה עושה: הוא זנח את המכונית לטובת רכיבה על אופניים, צמצם את זמן המקלחת שלו, חסך בחשמל ולא השתמש כלל בשקיות פלסטיק.
חייו השתנו כשנחשף לדוח האו”ם משנת 2006, “צלו הארוך של משק המזון מן החי”. דו”ח זה פירט לראשונה באופן מקיף את הנזקים הסביבתיים הרבים של תעשיית המזון מן החי. חלקו הראשון של הסרט מוקדש להצגת הנתונים, ואלה אכן מטלטלים.
משק החי אחראי ל-18 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם – יותר גזי חממה מאשר כל ענפי התחבורה גם יחד, שאחראים ל-13 אחוז מהפליטות. בנוסף, כמות המים שנדרשת להפקת המבורגר מבשר בקר, למשל, גדולה פי 10 ויותר מכמות המים שנדרשת להפיק את אותו המבורגר מסויה (175 ליטר לעומת 2,500). וזה עוד לפני שדיברנו על ההשפעות הקשות של בירוא היערות וזיהום האוקיינוסים – שניהם תוצרי לוואי ישירים של תעשיית הבשר – על הכחדת מינים.
עד כאן נראה שמדובר בנתונים מטרידים בלבד. הפן הקונספירטיבי נחשף כשיוצר הסרט פונה לקבל תגובה מסוכניות ממשלתיות ומהארגונים הסביבתיים הגדולים בארה”ב. להפתעתו, מתברר לו שהנושא לא נמצא על שולחנם, ושהם כמעט ואינם פועלים להעלאת המודעות לנושא בקרב הציבור. הקמפיין האמריקני לצמצום צריכת המים, למשל, בדומה לקמפיין הישראלי המוכר, קורא להתקנת ברזים חסכוניים ולשינוי הרגלים בשימוש בצריכת המים הביתית, בזמן ששינוי בהרגלי התזונה וצריכת פחות בשר היה חוסר הרבה יותר מים – פי ארבעה, למעשה. “זה כמו לנהל קמפיין נגד סרטן ריאות בלי להזכיר עישון”, הוא אומר.
אנדרסן לא מוותר ומנסה לרדת לשורש העניין. אט-אט הוא נחשף לצד האפל של המאבק הסביבתי: פעילים סביבתיים שמסובכים עד הצוואר בתביעות ענק מצד תאגידי בקר אמריקנים, וגם הרבה יותר גרוע – פעילים סביבתיים באמזונס שנרצחו לאחר שמחו על כריתת יערות הגשם. באמצעות שורה של ראיונות, אנדרסן מגלה שגם גופי הביטחון האמריקאים עוקבים אחרי פעילים סביבתיים שעוסקים בסוגיית המזון מן החי, ורואים בהם איום על ביטחון המדינה. בשלב זה הוא נעשה פרנואיד בעצמו ומתחיל לחשוש מהמשך העבודה על הסרט.
הסרט מסתיים במסקנה הבלתי נמנעת שצמצום צריכת הבשר הוא צעד הכרחי כדי למנוע אסון סביבתי. לא ניתן לחשוד שמדובר בסרט תעמולה: הסרט מציג את הנתונים בצורה מסויגת ולא מגמתית, ולא מהסס להציג שאלות נוקבות גם בפני ארגוני הסביבה. המילה “טבעונות” לא מוזכרת בסרט עד לשליש האחרון, שם מובא תיעוד גרפי (מיותר בהקשר זה) של שחיטת ברווז. בשורה התחתונה, הסרט מעלה על סדר היום את הנזק הסביבתי העצום של תעשיית המזון מן החי – סוגיה שזוכה לגיבוי נרחב מצד חוקרים, אך להתעלמות גורפת בציבור, ומכאן חשיבותו.
לצפייה בסרט המלא, עם כתוביות בעברית:
תודתנו שלוחה לאייל שמשי על עזרתו בהכנת הכתבה
