סביר להניח שאינכם מכירים את האנשים בתמונות הבאות אבל אלה כמה מהצלמים החתומים על כמה מהתצלומים הנחקקים בהיסטוריה. כל אחד מהם היה ברגע הנכון ובזמן הנכון והנציח רגע שהעביר רגש, אמירה, קומפוזיציה השווה אלף מילה אם לא יותר.
הפרויקט מרגש של טים מנטואני, “behind photographs”, ליקט כבר ב-2006 את הצלמים האדירים, חלקם כבר מבוגרים מאוד. זה די מהפנט לעבור על כל תצלום ולראות את האיש מאחורי העדשה, התיאורים שלהם מחזירים אותנו אחורה בזמן בנוסטלגיה מופלאה. לפנינו כמה מהם. אח, הנוסטגליה מעולם לא הצטלמה כה טוב.
ג’ף וידנר, בייגי’ן, 1989
הצלם, מאחורי התמונה של האדם הבודד מול שיירת הטנקים, היה מועמד סופי לפרס פוליצר ב-1990.
צילום: טים מנטואני
אלן טננבאום, 1990
“במקרה הייתי שם עם עוד עשרות צלמים. הליכתו אל החופש הייתה מאוד קצרה אבל הסצנה נהייתה מאוד כאוטית אבל הייתי בין הבודדים שתיעדו את האירוע ששינה את פני ההיסטוריה”.
צילום: טים מנטואני
לייל אוורקו, 2011
“מי ידע שיום כזה חמים ויפה עמד להפוך לאחד הימים הכואבים ומבולבלים שידעה האנושות.
צילום: טים מנטואני
אוזי סוויט, פרינסטון, 1947
“אלברט חתך את החלק האחורי של נעלי הסירה שלו ואמרתי לו שזה יהיה באופנה יום אחד והוא צחק”.
צילום: טים מנטואני
גרג גורמן, אל.איי 1986
“זמן קצר לאחר שאנדי חתם עם סוכנות ‘פורד’ הוא צלצל אלי ותהה אם ‘משקפי שמש אל.איי’ ירצו בו כפרזנטור והם התלהבו. צילמתי והפרסומת הופיעה במגזין שלו ‘אינטרוויו’.
צילום: טים מנטואני
סלבה ודר, קליפורניה, 1973
משפחתו של קולונל סטירם יוצאת מהאוטו כדי לקבל את פניו לאחר השחרור מהכלא הוויטנאמי. הצלם הוא זכה פרס פוליצר.
צילום: טים מנטואני
ניל לייפר, 1965
הוא נחשב לאחד מצלמי הספורט הנחשבים בהיסטוריה. הוא תיעד את המאבק האגדי בין אלי נגד ליסטון, בו אלי הראה לו נוקאוט מהו. הרב שארפמן, צלם ספורט מעולה, גם היה שם. “הרבי היה אחד הגדולים אבל בערב ההוא הוא היה ממוקם בכסא הלא נכון. לפעמים הצילומים הכי פשוטים הם הכי קשים להשגה”.
צילום: טים מנטואני
בוב גרואן, ניו יורק 1974
“ג’ון לנון ביקש ממני לבוא לפנטהאוז שלו בניו יורק כדי לצלם כמה פורטרטים עבור הקאבר לאלבום “walls+bridges”. אחרי שצילמנו כמה עשינו עוד צילומים לא פורמליים עבור היח”צ. שאלתי אותו אם עדיין יש לו את חולצת הטישרט עם הכיתוב של ניו יורק שנתתי לו לפני שנה והוא הלך והביא”.
צילום: טים מנטואני
הארי בנסון, ניו יורק, 1964
בעודו עובד עבור מערכת עיתון בנסון היהמוכן לקראת טיסה לאפריקה כשקיבל את הטלפון. הוא לא רצה לצלם “איזו להקה” אלא לטוס לאפריקה. “הביטלס” רק החלו לקבל קצת יחסי ציבור והודיעו לו “אתה עושה את זה”. ערב אחד במלון אחד מחברי הלהקה ציין איזה ריב כריות שעשו כמה ימים לפני. היה עוד צלם בחדר אז הארי לא אמר כלום. כעבור כמה ימים הם היו במלון כשבארי אפשטיין נכנס ואמר שהם מקום ראשון באמריקה וש”תוכניתו של אד סולימן” רוצה אותם ושיטוסו לארצות הברית. אז הארי ביקש שיעשו ריב כריות. לנון אמר שזה רעיון טיפשי וזה היה סוף. עד שכמה שניות אחר כך הוא נתן מכה לפול מקרטני מאחורי הראש עם כרית… וככה זה התחיל”.
צילום: טים מנטואני
סטיב מקורי, פקיסטן, 1984
מדובר בתמונה שהגיע לשער ה”נשיונל ג’אוגרפיק”. ב-2002 משלחת יצאה לאפגניסטן כדי לאתר את הנערה בתמונה . נשים רבות טענו שזו הן אבל דרך בדיקה טכנולוגית-ביומטרית הצליחו למצוא את האחת ווידאו שזו היא.
צילום: טים מנטואני
מרטי לדרהנדלר, ניו יורק, 1960
פידל קסטרו מקובה מחבק את ניקיטה קרושקב באספה ה-15 של האו”ם.
צילום: טים מנטואני
דאגלאס קירקלנד, 1961
קירקלנד היה רק בן 24 ומונרו בת 35, שנה לפני מותה. הצילומים היו עבור שער ה-“Look”. היו לה דרישות. אם הצילום יהיה במיטה אז הסדינים יהיו משי. דום פריניון יהיה בחדר ופרנק סינטרה יתנגן ברקע.
צילום: טים מנטואני
בריאן סמית’, סיאול, 1988
הצילום הזה, בו גרג לוגאניס נחבט בראש באולימפיאדה, זיכה אותו בקטגוריית הספורט בפרס ה-“world press photo award”.
צילום: טים מנטואני
מארק סליג’ר, ניו יורק, 1994
הצילום נלכד עבור ה”רולינג סטון” במסגרת כתבה על נירוונה עם יציאת “In Utero” ולדבריו התמונה “הכי תפסה את רוחו של קורט קוביין. חודשיים אחר כך קוביין ירה לעצמו בראש. הצילום הזה הפך לשער לזכרו.
צילום: טים מנטואני
טום מגלסן, אלסקה, 1988
“הייתה לי טיסה לאנקורג’ והיה לי שבוע בין טיסות. צלצלתי למשרדי הפארק וביקשתי לקבל מקום באזור הקאמפינג ואמרו לי שהם מלאים חוץ ממקום אחד שאף אחד לא רצה. ביליתי שבוע מעל מפלי המים כדי ללכוד את התמונה הזו. השתמשתי ב-35 פילמים ורוב התמונות של חלקי דוב ואז נתקלתי בצילום הזה. זו הייתה הפתעה נעימה. לא ידעתי שתפסתי את זה”.
צילום: טים מנטואני
ג’ים מרשל, 1969
מדובר באחד הצלמים האגדיים שצילמו את הביטלס, וודסטוק, ג’וני קאש וג’ימי הנדריקס.
צילום: טים מנטואני
ניק אט, ויאטנם, 1972
“למרות שזו אחת התמונות הכי נחקקות במאה ה-20, הנשיא ניקסון פעם פקפק באמינותה כשראה אותו בעיתונים”.
צילום: טים מנטואני
דרך huff Post
