באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה, אלא אם כן אתם “הצל”. במקרה כזה תראו צל הרים כהרים, או במקרה הנוכחי, תערוכת אמנות פומבית כמקדש למחבלים.
יואב אליאסי, “הצל”, פירסם את הפוסט הבא בדף הפייסבוק שלו, מידע סודי כביכול שקיבל מעובד לשעבר של “הארץ” ומזכיר פרק אבוד בסדרת “אינדיאנה ג’ונס”.
“עיתון הארץ החזיק במרתף שלו חדר נעול שהוא סוג של מקדש של תמונות שמהללות מחבלים…אחד העובדים שלהם עשה סיבוב אחרון ונתקל בדלת שתמיד נעולה והפעם היא הייתה פתוחה ובתוך החדר היו עשרות תמונות תלויות ממש כמו במוזיאון של מחבלים, ביניהן זכריה זביידי וחללי אל אקצא עם פרחים לידם, תמונות של ידוי אבנים ו״הפשעים של צה״ל״ גם תמונות של מחבלים עם איבר מינם קשור (שישמר שלם בשביל הבתולות ) ועוד המון דברים מטרידים . העובד לשעבר המזועזע מיהר לצלם הכל ושלח לי ועם כל הסלידה שלי מעיתון הארץ, זאת רמה חדשה להחזיק מקדש למען מחבלים. העיתון הזה הוא האויב שבתוכנו ואין לו שום זכות קיום בתוך ישראל. זה לא עניין של ימין או שמאל, הם פשוט בוגדים”.
אלוהים שבשמיים, זה השמאל הקיצוני!
בהמשך אליאסי מעלה ספוקלציה נוראה עם זעזוע עמוק המשולב בחוסר אונים לנוכח ההשתוללות של השמאל הקיצוני:
“עד לאיפה אפשר למתוח את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות? האם הם נעלו את החדר הזה כי הם ידעו שהם עושים משהו לא בסדר ופחדו מתגובות כמו שהיו בצרפת (שרלי הבדו). ועוד משפט אחד אחרון .. אני חייב לשאול את זה , אם היה עיתון ימני שהיה מנציח כגיבורים אנשים כמו ברוך גולדשטיין ושורפי הנער, האם זה היה עובר בשתיקה או שמחר כל העיתונים של ישראל היו מפרסמים כותרות מזדעזעות והשב״כ והמשטרה היו פושטים על מערכת העיתון וסוגרים אותם? אז שמישהו יסביר לי למה לשמאל הקיצוני זה עובר בשקט?!”.
אלא שלא מדובר במקדש סודי של השמאל הקיצוני אלא בתערוכת צילומים פומבית בשם “גם הפרופיל הוא אגרסיה- תערוכה קבוצתית מאוסף הארץ” שהוצגה בגלריה “מינוס אחת” מחודש ספטמבר עד ינואר האחרון וגם און ליין. בקטלוג התערוכה הופיעו גם תצלומים של חיילי צה”ל (לא בהכרח מתעללים בפלסטינים חסרי ישע) וגם דיוקן של יגאל עמיר.
בין המגיבים היה גם מו”ל “הארץ”, עמוס שוקן:
אני לא יודע מה יותר מוצדק, חשש מהקצנה והסתה מודעות לעצמן או חמלה עמוקה לנוכח התדרדרות מנטלית שלא מוכנה עוד להתמודד עם מציאות מורכבת ורואה בעצם הנצחתה מעשה פוליטי בלתי לגיטימי ששקול לבגידה.
