בפוסט אחר כתבתי שאסור לרה”מ להפוך לפיון במשחק הכוחות בין בתי המחוקקים שבהם יש רוב רפובליקאני לבית הלבן שבו יושב נשיא דמוקרטי.
נתניהו חי וגדל תקופה מסוימת בארצות הברית והיה שגריר ישראל באו”ם (עשה עבודה מצוינת אז, זאת יש לומר)
איפה בא לידי ביטוי הנסיון הרב הזה וההכרה האינטימית של איך המכונה האמריקאית עובדת?
מה ההבדל בין חכם לפיקח ? פיקח יוצא ממצבים קשים אליהם הוא נכנס …
חכם לא נכנס אליהם מלכתחילה. ועוד לא הוכח שנתניהו יצא מזה.
ההענות שלו להזמנתו של ביינר, עם כל החשיבות של הנושא הגרעיני האיראני מובילה אותי למסקנה הבאה:
נתניהו לוקה, בעיוורון מצבי בכל הקשור לנושא הגרעיני האיראני, דהיינו הוא ינצל כל הזדמנות להסביר את עמדתה של
ישראל, אפילו אם אותה הזדמנות גורמת נזק לישראל.ואין לפסול על הסף ששיקולי בחירות הובילו את נתניהו לקבל את ההזמנה – דבר תמוהה ביותר לאור הסקרים המראים
שככל הנראה מבין כל המועמדים הראליים לרשות הממשלה הגוש הימיני הוא זה שירכיב את הממשלה הבאה.
לאור המסקנה הזו ניתן להניח בודאות גדולה שלא שיקולי בחירות הובילו את נתניהו לקבל בחיוב את הזמנתו של ביינר.
הוא והרבה אנשים לא מבינים את הנשיא אובמה (שגם הוא לוקה בעיוורון מצבי חמור, חמור אף יותר מזה של רה”מ)… הנשיא האמריקאי
לא מבין שהעולם בוער, לדעתו זה לא טרור איסלאמי מדוע כי בשנים מעצבות של חייו הוא גדל באינודנזיה המדינה האיסלאמית
שרובה סונית הגדולה בעולם. מדינה שלמרות השלטון העריץ שהיה בה, לפחות מבחינה דתית היא היתה אז שפויה.
הוא לא מוכן להכיר בדיסונאנס שיש בין הסונה שהוא הכיר בילדותו לבין הסונה של דאע”ש.
השאיפה העיקרית של הנשיא היא לצמצם את מעורבותה של ארה”ב בעולם מתוך חשיבה שמעורבות זו היא אחד
הגורמים המרכזיים המביאים חוסר שקט בעולם. הבעיה הגדולה היא שהוא לא רואה שתוצאות המדיניות הזו במהלך שש
שנות כהונתו הביאו את התוצאה ההפוכה לעולם.
ומכאן- לא משנה איפה תנאם ראש הממשלה זה לא משנה הנשיא אובמה יעשה כרצונו.
הוא עוקף את הקונגרס, ברמה כזו ששיטת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה האמריקאית למעשה פשטה את הרגל.
ובמצב הזה – הפגיעה ביחסים עם ארה”ב היתה מיותרת לחלוטין.
במחשבה שניה זה לא הפגיעה ביחסים שהיא חמורה כמו הפגיעה בכבודו ובאגו של הנשיא.
